דעות

על רשלנות רפואית, רפואה מתגוננת, חוות דעת רפואית - ומה שביניהן

ענן משפטי עוטף בשנים האחרונות את העשייה הרפואית. הרפואה המתגוננת גורמת לאין ספור בדיקות מיותרות, למציאת טיפול רפואי או פעולה כירורגית שאינם התוצאה המיטבית עבור המטופל. הפיתרון בהישג יד

אחת הבעיות הקשות בפניהן עומד רופא הבא לתת טיפול רפואי, הינה כיצד תתקבל אי הצלחת הטיפול - לאו דווקא על ידי המטופל, אלא על ידי בית המשפט, במקרה שיובא העניין בפני ערכאה שיפוטית. עיוות חשיבה זה הינו תוצאה של ענן משפטי, העוטף בשנים האחרונות את העשייה הרפואית.

מה שמכונה היום "רפואה מתגוננת", הפך לתופעה רווחת. העיקרון המנחה הוא פשוט: הרופא יעשה כל אשר ביכולתו, ויכוון את מעשיו לאו דווקא לטיפול הטוב ביותר לפי שיקול דעתו (טיפול שהיה בוחר, למשל, אם היה מדובר בו עצמו או בבני משפחתו), אלא יכוון אל מה שיראה נכון וזהיר על ידי בית המשפט, או  על ידי הרופא-העמית, שיכתוב את חוות הדעת שתכריע בעניינו.

רפואה זו גורמת לאין ספור בדיקות מיותרות, למציאת טיפול רפואי או פעולה כירורגית שטומנים בחובם פחות סיכונים - והם לעיתים לא התוצאה המיטבית עבור המטופל, אלא הסבירה.

זו הסיבה שלעיתים נותנים טיפול אנטיביוטי מיותר, מבצעים ניתוח מיותר, על מנת לא להיחשד בעיכוב טיפול, או להפך - ממתינים זמן רב מדי לבדיקת הדמיה, רק כדי לא להיחשד כמי שמיהר לחדר הניתוח.

המצב המשפטי בישראל תורם לתופעה. כדי לפצות מטופל שנפגע כתוצאה מפעולה רפואית יש חובה להוכיח 3 מרכיבים, בלעדיהם לא יוכל להתחיל ההליך המשפטי: רשלנות בביצוע הטיפול, נזק שנמדד באחוזי נכות, ואת הקשר ביניהם. כל עורך דין המייצג מטופל, חייב להצטייד בחוות דעת רפואית, אשר תציין באופן מפורש את קיום שלושת המרכיבים הנ"ל.

בשל חובה זו, מצטיידים עורכי הדין העוסקים ברשלנות רפואית ברופאים מומחים, אנשי שלומם, אשר כותבים עבורם חוות דעת מלומדות. רופאים אלה, המרבים לתת חוות דעת לצד התובע, הינם לרוב רופאים מומחים, אשר פרשו לגמלאות. חלקם סגנים ומנהלי מחלקות לשעבר, האוחזים במינויים אקדמיים, מעמד אשר מקנה להם יוקרה בעיני עורכי הדין ובעיני היושבים על כס המשפט, שכן הם נחשבים למנוסים ולבעלי ותק.

מאידך, היותם מחוץ למערכת הרפואית, כשעבודתם איננה ניתנת עוד לשיפוט, מאפשרת להם לכתוב ככל העולה על רוחם, בעוד נאמנותם מופנית כלפי מי שמשלם את שכרם - עורך הדין של התובע, ולאו דווקא האמת האובייקטיבית. חמור מכך, חלקם הגדול של מומחים אלה כה רחוק מהעבודה הקלינית, שהידע שלהם בטכנולוגיות חדשות ובטיפולים מתקדמים אינו מגיע מהשטח, אלא, במקרה הטוב, מהספרות הרפואית. מכאן, שחוות הדעת שלהם איננה עדכנית דייה, ומוטית בהכרח לצד המשלם.

לאחר מתן חוות דעת זו, נכנסים גלגלי המשפט לפעולה. בשלב זה שוכרים באי כוחם של הנתבעים אף הם את שרותיו של רופא מומחה אשר כותב אף הוא חוות דעת מוזמנת לצד הנגדי. השופט, שהוא נעדר השכלה רפואית, נזקק לחוות דעת נוספת, מצד רופא אשר הוא עצמו ממנה, בהסכמת שני הצדדים, אשר אמור להיות אובייקטיבי, ולשמש כזרוע הארוכה של השופט.

הסטטיסטיקה של חברות הביטוח מלמדת כי לרוב מסתיימות התביעות בפשרה בין הצדדים, וזאת מתוך רצון שלא להיכנס לדיונים מפרכים, שבסופם בדרך כלל יופנו רחמי השופטים כלפי התובע, הנתפס כקורבן של המערכת הרפואית והחוליה החלשה כלכלית. לגבי דידם, חברות הביטוח הן המשלמות ולא הרופא עצמו, והן מהוות כיס עמוק שמתוכו ניתן לדלות את הכסף.

גם באותם מקרים מעטים, בהם מגיעה המערכת השיפוטית למסקנה שלא הייתה רשלנות בטיפול, נמנע בדרך כלל השופט מלהטיל הוצאות משמעותיות על מי שתבע תביעת סרק - שוב מתוך רחמים על התובע הנתפס כחולייה החלשה.

למעשה, אין כל מנגנון הרתעה בפני תביעות סרק. יותר מזה, ניתן לזהות עידוד להגשת תביעת רשלנות - הסיכוי להצלחה גבוה יחסית, והסיכוי להיפגע כלכלית הינו מזערי, אם בכלל.

הנטייה היום הינה להוסיף לצד הנתבע את הרופא עצמו, בנוסף לתביעת המוסד, ולמרות שאין הרופא משלם את הפיצויים הנפסקים, הרי הוא זה שעובר את מערכת העינוי הקשורה בבתי המשפט, ושמו הטוב, כמו גם מעמדו המקצועי, הם אלה הנפגעים בכל התהליך.

בשנים האחרונות חברות הביטוח אינן נושאות בלעדית בפיצוי המושת על הנתבע במקרה שנפסק כזה, חלקו מושת על המוסד, דהיינו בתי החולים, שמפרישים פיצויים מתקציבם הדל ממילא. ריבוי התביעות והסכומים הנפסקים, או המתקבלים כתוצאה מפשרה, מעלים את הפרמיות שמשלמים הרופאים והמוסדות לחברות הביטוח. המשך התהליך הינו הכבדה נוספת על ההוצאה של המדינה ומוסדותיה לצרכי הבריאות, ואלו, בסופו של יום, תורמים לפגיעה נוספת ברמת הרפואה - הן בהליך הראשוני של הטיפול, שאז אימת של בית המשפט מרחפת מעל המטפל, והן בהפחתת התקציב המופנה מעשייה רפואית לטובת יישוב תביעות.

ההתנהלות המשפטית המתוארת לעיל פוגעת ברמת הרפוא, ובטיפול הרפואי בכל אחד ואחד מהמטופלים. לדעתו כותב שורות אלו, אין מדובר בגזירה משמיים, ונראה כי לפחות שני פתרונות נראים בהישג יד ותלויים ברצונו הטוב של המחוקק ושל המערכת המשפטית:

א. הסרת הצורך בהוכחת רשלנות: ברגע שיוכח כי קיימת פגיעה בשל פעילות רפואית, הקורבן יפוצה בהתאם לתעריף קבוע ומקובל (דוגמת הנפגעים בתאונות דרכים).
לחלופין:
ב. לבטל את הצורך בחוות דעת מצד התובע והנתבע (חרבות להשכיר), ובכל תיק למנות מומחה מטעם בית המשפט, המשולם על ידי שני הצדדים. על מומחה זה חובה להיות עדיין פעיל בתחום, או כזה שפרש מעשייה רפואית זה מקרוב (עד שנתיים בגמלאות), ולהיות מעודכן באותה פעולה או טיפול שבגינו מוגשת התביעה. אותו מומחה יהיה הדמות האובייקטיבית המכריעה. הפיצויים יהיו בהתאם, וגם דמי ההרתעה על תביעות סרק תהיינה באותו סדר גודל.

נכון, יש בהצעה משום קיפוח פרנסתם של שני רופאים מומחים בכל תיק, אך יהיה בכך משום טיהור האווירה, ויותר מכך - הורדת נטל רב ומיותר ממערכת הבריאות, הן בפרמיות, והן בגין ההשתתפות בפיצויים, מה שיפנה זמן ומשאבים שיופנו לטובת בריאותם ורווחתם של המטופלים הנזקקים למערכת הבריאות.

נושאים קשורים:  דעות,  משפט,  רשלנות רפואית,  חוות דעת רפואית,  רפואה משפטית,  המרכז הרפואי "שערי צדק"
תגובות
 
ד'ר לוטם משה
01.06.2011, 16:20

אני כאורתופד נכוויתי אף אני בתביעת רשלנות רפואית.
מדהים לראות כיצד השופט הבור מחליט לקבוע את מה שהוא קובע לפי הפרסטיז'ה של המומחים.
פרסטיג'ה זו אינה מונעת להם לשקר במצח נחושה בבית המשפט.

פנימאי
02.06.2011, 01:05

עם כל הכבוד לכאב הלב של אלו שנפגעו במשפטים - צריך לזכור שהדרך היחידה לשפר, היא לבקר, ולהעניש.
רופא ששלח חולה לבדיקה לא מחוייבת רק בכדי להתנוגן - אינו אלא פושע, ובמקרה בה החולה נפגע במהלך הבדיקה הנ"ל או הטיפול האנטיביוטי המיותר - הוא יכול, למעשה חייב - לתבוע את הרופא ששלח אותו לבדיקה זו, בלי אינדיקציה
מטרת הענישה היא לחייב את הרופאים לעבוד לפי הכללים. נכון, זה לוקח זמן לזכור אותם, ולהתעדכן בהם. נכון - העבודה תהיה איטית יותר. לא נוכל לראות חולה כל חמש דקות, לא נוכל לגמור את העבודה בשעה 18, נאלץ להשאר עד 19... אבל - במידה ונעבוד לפי הכללים - אף אחד לא יוכל לטעון כלום

אורטופד צעיר
02.06.2011, 07:20

מכובדי הפנימאי.
אני מסכים אתך שעדיף היה לו הכל היה מתנהל לפי כללי הסבירות הרפואית. אני מסכים שטיפול אנטיביוטי מיותר עשוי לגרום יותר נזק מתועלת, וגם בדיקה מיותרת עשויה לגרום נזק, ולבטח מעכבת את פעילות המערכת , העמוסה ממילא.
אבל - אני לא מסכים שהדרך היחידה לשפר היא להעניש. קטגורית משפט זה אינו מקובל. אני גם לא מסכים לאמיתך השיפוטית לגבי עבודה לפי הכללים. היכן כתובים הכללים האלה?גם באורטופדיה, וככל שאני זוכר - גם ברפואה פנימית, ישנם "תרשימי זרימה" לנושאים שונים. אבל לרוב ישנו יותר מתרשים אחד. ומהו הנכון? מי קבע שדרך המחשבה שלך נכונה, מסודרת ועדיפה על שלי? או ההפך?
אנו פועלים בעולם שבו לחולה יש בעיקר זכויות, ולרופא יש בעיקר חובות. זהו החוק. בעולם כזה, בו כל חולה יכול להגיד הכל על אחותך, ואתה צריך להאבק שנים כדי להוכיח שאין לך אחות, וגם כשצתצליח לעשות זאת, לא תשמע התנצלות, אין ברירה אלא להגן על עצמנו. בוודאי שזה מגיע על חשבון החולים. אני כן מסכים אתך שרופא סביר - ששומר על תקשורת עם מטופליו - מאוד קשה במסגרות הזמן שלנו אבל אפשרי - סובל פחות מהתנקלויות החולים. לשם הייתי מכוון את המאמצים.

וילי ברלה
02.06.2011, 13:32

אני מאד מסכים עם האורטופד "הצעיר"!!0(אין בינינו הכרות קודמת)
כנראה שהפנימאי לא עמד במקום שאמור היה להוכיח את חפותו בפני שופט או לא נאלץ עדין להתגונן בפני תלונה 0מוצדקת או לא של ההנהלה שלו המבררת את העינין או מטעם משרד הבריאות!!!?) כי אז היתה גישתו שונה לחלוטין למציאות ולסביבת העבודה של הרופא בארצינו היום!
הפנימאי גם שוכח כי למטופל יש יורשים ,שלא היו ברזי ההסברים שניתנו לחולה/מטופל ויכולים שנים לאחר מכן להגיש תביעה או תובענה למוסד הרפואי!!מאחר ולרופא אין כתבנית ואין הקלטות כמו לבית המשפט- לא ניתן לשחזר את אשר נאמר ולגם אין אנו מספיקים בתור כ"כתבניות" לרשום בתיק/רשומות גם דברים שנאמרים לחולה!הרופא נדרש עוד לרשום את מידת התובנה של החולה!!האם היועץ הפנימאי מודע לכך!
ראיתי גם ראיתי רופאה שקיבלה פרס מנכ"ל של המוסד שלה וגם נתבעה על ידי יורשי "חולה מרוצה"!!(וקראתי את הדיון של בית המשפט-וידוע לי הסבל הנפשי והרוחני שעבאה עד לזכאותה!)
היום כדאי שתחילת לימודי הרפואה נעשה בסטאג' למשפטים ורק בסופו של דבר נחליט אם נמשיך ללמוד רפואה!אבל,בדרך כלל זה קורה ההיפך!
,סתם רופא במערכת,

ד"ר טליה מרק בנטנקור
03.06.2011, 14:59

צודק פרופסור אולמן בנושא מינוי מומחה מטעם בית המשפט. הנושא אינו חדש והוא מתקיים בתיקי תאונות דרכים, שם אסור להביא חוות דעת "מטעם". העילה במקור היתה כדי שתובעים שאינם יכולים להרשות לעצמם "שכיר חרב" יקר, עדיין יוכלו לקבל חוות דעת על מצבם. במקרי תאונות הדרכים חוות הדעת נעשית על ידי רופא מומחה הממונה על ידי בית המשפט. כדאי שההסתדרות הרפואית תאמץ המלצה ברורה ובקול רם, כי כך צריך להיות גם בתביעות על רשלנות רפואית למיניהן.

אלי אשל
04.06.2011, 20:17

בתי המשפט בישראל יהרסו את הרפואה הציבורית וכך יפגעו במידה ניכרת דווקא בשכבות הנחשלות . השכבות המבוססות תוכלנה להסתמך על הרפואה הפרטית בעזרת הביטוחים המשלימים

מיכל
05.06.2011, 13:43

יייישר כוח. אני מסכימה עם כל מילה.
ררפואה זה לא מדע מדוייק, וכל זמן שמי שעוסק בה הם בני אדם, בלתי נמנע שיהיו גם טעויות.
לא תמיד ברור מה היה עושה הרופא הסביר, ומי הוא הרופא הסביר הזה בכלל.

הייתי מוסיפה גם שבמקום דיון בבית המשפט יהיו ועדות גישור, שבהן יהיה גם החולה הנפגע וגם הרופא. לא פעם החולה מרגיש נפגע לא רק מהנזק שנגרם לו, אלא גם מהיחס שקיבל.

יש הרבה מחקרים שמראים שדיון ביושר על מה שקרה, ומאמץ לתקן את הנזק ולסייע להחלמה מונע את הרצון או הצורך של החולה בתביעה.

יהודה ברק
09.06.2011, 08:15

כמי שהחל באופן אקראי לחלוטין, לפני שנים רבות, לתת חוות דעת לטובת רופא נתבע. החלטתי מאז שאיני נותן חוות דעת לתובעים, ללא קשר לצדקת טענתם או אי צדקת טענתם, כדי שלא אהפוך לחרב להשכיר לכול מי שמשלם וכך אני מפסיד כסף רב. אני נוירולוג ילדים ועוסק בעיקר בתחום של לידות ילודים עם נזק מוחי. המושג "לידה בעוולה" שמי שהמציא אותו זכאי להגיע לגיהינום, פתח פתח לתביעות חסרות שחר. שוחחתי שיחת רעים עם שופט והוא אמר לי במפורש שהוא נוטה לפסוק לטובת התובע כיוון שחברת הביטוח משלמת כסף לילד אומלל ומסכן. במקרים רבים שראיתי, הגשת התביעה היא מבישה וחסרת כל הגיון. אין כול אשמה ברופא ואין צורך שבתי המשפט הם אלה שיקבעו רשלנות רפואית כיוון שממילא אין להם כלים לכך. משפט אחרון זה נכתב לאותו פנימאי נכבד שחושב משום מה שהרופא צריך לעבוד טוב יותר כשחרב פסיקת שופט על ראשו.

ד"ר רוברט לוי
14.06.2011, 09:26

פרופ' אולמן,
אני מצטרף לדעתך במה שכתבת לגבי מינוי מומחה מטעם בית המשפט.
אני גם כותב חוות דעת(נזיקין,לא רשלנות) ומכיר את התחום. כשאני כותב חוות דעת מטעם בית המשפט אני מרוצה מכך שאין עלי לחץ מצד כלשהו לתוצאת חוות דעתי. בכך חוות הדעת הינה יותר "נקיה". אני בהחלט חושב שהגשת חוות דעת מצד תובע או נתבע הופכת את חוות הדעת ל"מכורה מראש". אני בהחלט חושב שטוב להפסיק את משחק הזה ולקצר את הליכי השפיטה על ידי מינוי מומחה מטעם בית המשפט בלבד.

קסנר דליה
17.04.2013, 11:07

מילים כדורבנות