קופת חולים מאוחדת נתבעה ע"י מטופל אשר סבל מבעיות בתחום א.א.ג., סינוסיטיס וקשיי נשימה ולטענתו נפגע מהניתוח עד כדי כך אובדן תפקוד ויכולת לעבוד.
עוד בעניין דומה
למטופל הומלץ לעבור ניתוח ליישור מחיצת האף ולכריתת הקונכיות (S.M.R. + Turbinectomy) לאחר שהטיפול התרופתי אותו קיבל לא עזר להקלה במצבו.
המטופל נתן את הסכמתו לעבור את הניתוח רק כשלוש שנים לאחר ההמלצה. לפני הניתוח, הוחתם המטופל על טופס הסכמה מדעת, בו נרשם שהניתוח שעתיד להתבצע הוא S.M.R. + Turb.
יום למחרת הניתוח, השתחרר התובע לביתו עם הנחייה להתייצב לביקורת במרפאה.
לאחר הניתוח נבדק המטופל במרפאה ונמצא שהמהלך הפוסט ניתוחי תקין ובהמשך, נבדק ונמצא מעבר אוויר תקין. למרות זאת, המשיך המטופל להתלונן על סינוסיטיס ונזלת ובסופו של יום עבר ניתוח נוסף בסינוסים.
המטופל טען כי לא ניתנו לו הסברים על הניתוח של כריתת הקונכיות, אלא רק על הפרוצדורה של יישור מחיצת האף. בנוסף טען כי לא הופנה בזמן לביצוע הניתוח וכי כלל לא היה צורך בניתוח כריתת הקונכיות.
השאלות אותן בחן ביהמ"ש:
האם נתן המטופל הסכמה מדעת לניתוח?
האם הייתה התרשלות בטיפול במטופל עד לניתוח?
האם הייתה התרשלות בביצוע הניתוח?
על שאלות אלו השיבה השופטת חדוה וינבאום וולצקי בשלילה וקבעה כי דין התביעה להידחות.
לטענת המטופל כי לא ניתנו לו הסברים על כריתת הקונכיות, קבעה השופטת, כי גם בטופס ההסכמה מדעת וגם ברישום הרפואי פורט הניתוח ואם לא היה ברור למטופל מהו סוג הניתוח הרשום בכותרת הטופס היה עליו לשאול.
בנוסף ציינה השופטת, כי העובדה שהתובע חשש מן הניתוח ודחה אותו מספר פעמים תומכת בעמדה שהוא שב וקיבל הסברים על הניתוח וקבעה כי עמדת הקופה מתיישבת עם הרישומים ועם ההיגיון.
במאמר מוסגר ציינה השופטת, כי נכון לציין את שמו של הניתוח בשפה העברית, כך שהמטופל יוכל לקרוא את הכתוב ולהבין במה מדובר.
השופטת אף דחתה את טענת המטופל כי לא הופנה בזמן לניתוח והביעה פליאתה כיצד יכול המטופל לטעון שהרופאים התמהמהו בהפנייתו לטיפול ניתוחי, כאשר הוא עצמו הסתייג וחשש ממנו וניאות לבצע ניתוח רק בחלוף שלוש שנים מיום שזה הוצע לו.
לגבי טענת ההתרשלות בעת ביצוע הניתוח, הסתמכה השופטת על חוות דעת המומחה מטעם הקופה, שגרסה כי לא הייתה כל התרשלות בביצוע הניתוח לכריתת הקונכיות וכי כריתה מלאה הינה דבר נפוץ בקרב המנתחים. יתרה מזאת, דווקא הפרוצדורה של כריתה חלקית נחלה כישלון נוכח העובדה שמקום שמבוצעת כריתה חלקית, הקונכיות נוטות לצמוח חזרה לאחר זמן קצר, ועל כן אין בשיטה זו תועלת לאורך זמן.
המומחה מטעם המטופל התייחס בחקירתו לחלופות נכון למועד חקירתו, היינו שנים הרבה לאחר האירועים נשוא התביעה. השופטת ציינה כי למימד הזמן משמעות רבה וכי יש להסתמך על מידע שהיה קיים בזמן הטיפול ולא כחכמה לאחר מעשה.
בנוסף ציינה השופטת: "...גם בטיפול מיטבי יש והוא אינו מצליח. הרופא צריך לשאוף להשיג את התוצאה הרצויה וחובתו היא לעשות כל מאמץ להשיגה אך אין הוא חב מקום שביצע את המוטל עליו ובכל זאת התוצאה אינה משביעת רצון."
מתוך כל אלו הגיעה השופטת למסקנה כי המטופל כשל בהוכחת טענותיו ופסקה כי עליו לשלם הוצאות על סך של 25,000 ש"ח.
תא 26298/05 בלצקי גרגורי נ' קופת חולים מאוחדת ניתן ב30.5.11 ע"י השופטת חדוה וינבאום וולצקי, בבימ"ש שלום בתל-אביב