ליותר מ-2% מהאוכלוסייה בארצות-הברית יש ציסטות בלבלב, רובן שפירות. היכולת להבדיל בין ציסטות שפירות לבין ציסטות בעלות פוטנציאל סרטני עשויה לצמצם ניתוחים של חולים שהציסטות שלהם שפירות ולשפר את בדיקות האבחון, כך שהמחלה תזוהה בשלבים מוקדמים וסיכויי ההחלמה יגדלו.
עוד בעניין דומה
חוקרים מאוניברסיטת ג'והן-הופקינס חקרו את הפתוגנזה של ציסטות בצנרת הלבלב (IPMN - intraductal papillary mucinous neoplasm) שיש להן פוטנציאל גבוה להתפתח לאדנוקרצינומה פולשנית של הלבלב. הם הפיקו DNA מהנוזלים של ציסטות IPMN מ-19 חולים ובדקו נוכחות של מוטציות ב-169 גנים ששינויים בהם חלים בתאים סרטניים.
נוסף לזיהוי הצפוי של מוטציות ב-KRAS, שמעורבותו בסרטן הלבלב מוכרת, זוהו מוטציות חוזרות בקודון 201 של GNAS. ה-DNA מ-113 ציסטות IPMN נוספות נבדק כדי לקבוע את שיעור השכיחות של המוטציות ב-KRAS וב-GNAS. מוטציות ב-GNAS זוהו ב-66% מה-IPMNs, ובכ-96% מה-IPMNs נמצאו מוטציות ב-GNAS או ב-KRAS.
בשמונה מקרים שבהם נבדקו IPMNs יכלו החוקרים לבדוק את האדנוקרצינומה הפולשנית שהתפתחה בהמשך. בשבעה מהמקרים האלה המוטציות ב-GNAS שנמצאו ב-IPNMs נמצאו גם בגידול הפולשני. לא נמצאו מוטציות ב-GNAS בסוגים אחרים של ציסטות ניאופלסמיות של הלבלב או באדנוקרצינומה פולשנית שלא קשורה ל-IPMNs. נראה, אפוא, שמוטציות ב-GNAS יכולות לשמש באבחון ולסייע בקביעת הטיפול במקרים של חולים עם IPMNs. כמו כן, הן מצביעות על מנגנון חדש שיכולה להיות לו מעורבות בפתוגנזה של ניאופלסמה של הלבלב.
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור: