טיפול הורמונלי

Everolimus לטיפול בסרטן שד מאט את התקדמות המחלה אך כרוך בתופעות לוואי משמעותיות

במחקר Phase 3 נמצא כי הטיפול ב-Everolimus בשילוב עם aromatase inhibitor בחולות בסרטן שד חיובי לרצפטורים לאסטרוגן הוביל להארכת progression free survival, אך גרם לתופעות לוואי משמעותיות

08.03.2012, 13:27

טיפול אנדוקריני הוא הטיפול העיקרי בסרטן שד חיובי לרצפטורים הורמונליים. מעכבי aromatase כגון letrozole או anastrozole הם טיפול הבחירה בקו הטיפול הראשון. חלק מהמטופלות אינן מגיבות לטיפול או מפתחות תנגודת לטיפול, והמחלה חוזרת גם בקרב מטופלות שמגיבות לטיפול. קו הטיפול השני, לאחר התקדמות המחלה, כולל מעכבי aromatase אחרים, וכן אנטגוניסטים לרצפטור לאסטרוגן (fulvestrant או tamoxifen).

סרטן השד (אילוסטרציה)

סרטן השד (אילוסטרציה)

מערכת mTOR אופיינה כמערכת העברת סיגנל המעורבת בהתפתחות תנגודת לטיפול ההורמונלי. Everolimus הוא נגזרת של Sirolimus (שנקרא בעבר rapamycin), אשר מעכב את מערכת mTOR באמצעות קשירה לאחד ממרכיביה. ניסויים פרקליניים של שילוב everolimus עם מעכבי aromatase הדגימו פעילות סינרגיסטית של עיכוב ריבוי התאים והשראת אפופטוזיס. ניסוי phase 2 הדגים יעילות של הטיפול. מחקר זה (BOLERO-2 – The Breast Cancer Trials of Oral Everolimus -2), הוא מחקר phase 3 שנועד לבחון את יעילות ובטיחות הטיפול.

משתתפות המחקר היו נשים פוסט-מנופאוזליות שסבלו מסרטן שד חיובי לרצפטורים לאסטרוגן אך ללא אמפליפיקציה של רצפטורי HER-2, שמחלתם נמצאה עמידה לטיפול קו ראשון ב-letrozole/anastrozole. המשתתפות חולקו אקראית לשתי קבוצות (ביחס של 2:1). קבוצת המחקר טופלה בשילוב של everolimus (במינון 10 מ"ג ליממה) עם exemestane (שהוא oral steroidal aromatase inhibitor, במינון של 25 מ"ג ליממה).

724 משתתפות מ-189 מרכזים רפואיים ב-24 מדינות השתתפו במחקר. 485 טופלו בטיפול המשולב, ו-239 טופלו ב-exemextane בלבד. גילן הממוצע היה 62, 56% מהן סבלו ממעורבות ויסצראלית ואצל 76% נמצאו גרורות בעצמות. חציון מספר הטיפולים הקודמים שעברו היה 3 – נוסף לטיפול ב- letrozole או anastrozole, טופלו 48% ב-taomxifen,י16% ב-fulvesrant, ו-68% טופלו בכימותרפיה. אצל 72% היו הגידולים חיוביים גם לרצפטורים לפרוגסטרון.

הטיפול ב-everolimus העלה את משך ה-progression free survivalי(PFS). על פי הערכה בהדמיה של חוקרים מקומיים בכל מרכז, משך ה-PFS היה 6.9 חודשים בקבוצה שטופלה ב-everolimus לעומת 2.8 חודשים בקבוצת הביקורת (סיכון יחסי להתקדמות המחלה/מוות 0.36, 95%CI 0.27-0.47, P<0.001).

תופעות לוואי חמורות הופיעו אצל 23% ממשתתפות קבוצת הביקורת (אצל 11% יוחסו תופעות הלוואי לטיפול המחקרי), לעומת 12% בקבוצה שטופלה ב-exemestane בלבד (1% יוחסו לטיפול המחקרי). שיעור הפסקת הטיפול בשל תופעות לוואי היה 19% בקבוצת המחקר לעומת 4% בקבוצת הביקורת. שבעה מקרי מוות יוחסו לתופעות לוואי בקבוצת המחקר, לעומת אחד בלבד בקבוצת הביקורת. תופעות הלוואי החמורות השכיחות ביותר היו סטומטיטיס (8% בקבוצת המחקר לעומת 1% בקבוצת הביקורת), אנמיה (6% לעומת <1%), קוצר נשימה (4% לעומת 1%), היפרגליקמיה (4% לעומת <1%), עייפות (4% לעומת 1%) ו-pneumonitis (בשיעור של 3% לעומת 0%).

החוקרים מסכמים כי הוספת everolimus לטיפול אנדוקריני בסרטן שד חיובי לרצפטורים הורמונליים הוביל להארכת progression free survival, אולם יש להביא בחשבון גם את תופעות הלוואי של הטיפול. ההשפעה של everolimus על השרידות הכללית עדיין אינה ידועה.

המחקר בוצע בתמיכת חברת Novartis, משווקת everolimus.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Baselga et al.;Everolimus in Postmenopausal Hormone Receptor–Positive Advanced Breast Cancer, N Engl J Med. 2012 Feb 9;366(6):520-9

נושאים קשורים:  טיפול הורמונלי,  סרטן שד,  everolimus,  BOLERO-2,  מחקרים
תגובות