מחקר ישראלי: חיסול ממוקד של תאי הגזע ה''מתדלקים'' גידול סרטני בכליה אצל ילדים

צוות מחקר ישראלי בראשות פרופסור בנימין דקל, מנהל המכון לחקר תאי גזע בקרב ילדים ונפרולוג בבית החולים לילדים במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, הצליח לאפיין לראשונה תאי גזע סרטניים בגידול הכליה השכיח ביותר בקרב ילדים, הגידול ע"ש ווילמס. הצוות גם הציע דרך טיפול חדשנית למחלה, המערבת פגיעה ישירה בתאים הללו.

המחקר פורסם ב- EMBO Molecular Medicine בליווי מאמר מערכת המדגיש את החשיבות והחדשנות שבתגלית ואת הדרכים שבהן היא יכולה להשפיע באופן ישיר על הטיפול בחולים. פרופסור דקל: "סברה רווחת היא שלכל התאים הסרטניים יכולת דומה להתרבות ולגרום להתפשטות המחלה, אך בסוגי סרטן רבים יכולת זו קיימת למעשה רק בתת-קבוצה קטנה של תאים סרטניים. התאים היוצרים את הגידול הם בעלי תכונות חשובות המשותפות להם ולתאי גזע, ובכללן יכולת ההתחדשות העצמית ואורך חיים בלתי מוגבל, וכן היכולת לייצר מגוון רחב של סוגי תאים אחרים (ממוינים יותר). לכן הם נחשבים לתאי גזע סרטניים. מודל תאי הגזע הסרטניים משפיע רבות על הבנת המחלות הממאירות ועל הטיפול בהן. לפי מודל זה, יש לטפל באופן ממוקד באוכלוסיית תאים ייחודית בגידול ובכך למנוע את התפתחות הגידול, ולעתים אף למנוע את עמידותו לטיפול המקובל כיום ואת הישנות המחלה בעתיד. אי אפשר לזהות תאי גזע רק על סמך המראה שלהם. כדי לפתח הבנה טובה יותר של תכונותיהם הייחודיות של תאי הגזע הסרטניים, יש לשכלל תחילה את השיטות לבידודם של התאים הנדירים הללו ואת השיטות למחקר בהם".

העבודה החדשנית מתארת הקמת מודל ייחודי של גידולי כליה אנושיים בעכברים, בידוד תאי הגזע הסרטניים מתוכם ואפיון תכונותיהם. "זה הוביל למציאת מולקולות ייחודיות הנמצאות על פני שטח תא הגזע הסרטני, ומייחדות אותו מיתר התאים המרכיבים את הגידול", הדגיש פרופסור דקל.
"נוגדן שכוון באופן ספציפי נגד אחת המולקולות, חיסל את קבוצת תאי הגזע הסרטניים. החיסול הממוקד של התאים 'המתדלקים' ומזינים את הגידול, הוביל להיעלמות מוחלטת של הגידולים ההומאניים במודל העכברי, ללא השפעה רעילה על העכברים. תוצאות מרשימות אלו יכולות להשפיע באופן ישיר על הטיפול המקובל בגידול הסרטני ע"ש ווילמס".

צוות המכון לחקר תאי גזע בקרב ילדים שהוביל לגילוי כלל את נעמי פודה-שקד, סטודנטית בתכנית MD Ph.D באוניברסיטת ת"א שבנתה את מערכת המודל הייחודית שאפשרה את לימוד הנושא; רחלי שוקרון, סטודנטית בתוכנית MD Ph.D באוניברסיטת ת"א; והחוקרות הבכירות במכון ד"ר מיכל מרק-דניאלי וד"ר אורית שטיינברג-הררי. כן תרמו למחקר פרופסור יורם מור מהמחלקה לאורולוגיה וד"ר אדי פרידמן מהמכון הפתולוגי.

למחקר
למאמר המערכת הנלווה