קשריות בבלוטת התריס מציבות אתגר לקלינאי ועליו לאזן בין הסיכון לגידול לבין הצורך להימנע מאבחון טיפול יתר בממצא שכיח ושפיר פעמים רבות. מחקר רטרוספקטיבי, שהתפרסם לפני מספר ימים באתר כתב העת JAMA, מנסה לאפיין טוב יותר את הקשריות המועדות יותר להופעת גידול סרטני.
עוד בעניין דומה
בקרב 8,806 מטופלים שעברו 11,618 בדיקות US בשנים 2000-2005 אותרו 105 מקרי סרטן בלוטת התריס.
ככלל, קשריות היו נפוצות יותר בקרב אלו שפיתחו גידול (969.9% לעומת 56.4%).המאפיינים הסונוגרפיים שנמצאו קשורים לגידול כללו הסתיידויות קטנות (microcalcifications) (יחס צולב [odds ratio]: 8.1; רווח בר-סמך של 95%: 3.8-17.3), גודל > 2 ס"מ (3.6; 1.7-7.6) ומרקם מוצק לחלוטין (4.0; 1.7-9.2).
בהתבסס על ממצאים אלו, ניסו החוקרים להעריך את ההשלכות של קביעת סף שונה של נוכחות מספר שונה של מאפיינים חשודים לביצוע הביופסיה על הדיוק האבחנתי. ביצוע ביופסיה של קשרית עם מאפיין חשוד כל שהוא תשיג רגישות גבוהה אך גם מספר גבוה של ביופסיות מיותרות ותצריך ביצוע 56 ביופסיות על מנת לאתר גידול אחד. קביעת הסף על שני מאפיינים חשודים תאזן, לדברי החוקרים, בין האיזונים: סף זה ישיג רגישות נמוכה יותר (0.52; 0.42-0.62) אך תקטין גם את הסיווג החיובי הכוזב (0.07, 0.07-0.08) ואת מספר הביוספיות המיותרות (16 ביופסיות לאיתור גידול אחד).
לסיכום טוענים החוקרים כי בהשוואה לביצוע ביופסיה בכל קשרית הגדולה מ-5 מ"מ,התבססות על נוכחות שני מאפיינים חשודים תקטין את מספר הביופסיות המיותרות ב-90% תוך שמירה על סיכון נמוך לגידול סרטני (5 חולים מ-100 בהם הביופסיה תידחה לפי קריטריונים אלו).
מעניין לקרוא מאמר זה בהקשר של מאמר נוסף שהתפרסם לאחרונה ב-JAMA, שטען כי בדיקות הסקירה והאבחון המוקדם מביאים לאבחון וטיפול יתר בגידולים בשלבים מוקדמים אשר לא יתקדמו בהמשך.