ביופסיה של בלוטת הזקיף (sentinel node) מאפשרת ללמוד על נוכחות גרורות בבלוטות הלימפה עוד במהלך הניתוח הראשוני, ולחסוך כך את הצורך בכריתת בלוטות לימפה (lymphadenectomy) במקרים בהם המחלה לא הגיעה לבלוטות. מחקר חדש, שהתפרסם באחרונה (13 בפברואר) באתר כתב העת NEJM, בחן את התועלת משיטה זו על פני עשור.
עוד בעניין דומה
2,001 חולי מלנומה עורית ראשונית, שעברו כריתה נרחבת של הנגע, הוגרלו לעבור ביופסיה של בלוטת הזקיף עם כריתת בלוטות לימפה מיידית במקרה בו אותרו גרורות בבלוטת הזקיף או למעקב אחר מצב בלוטות הלימפה עם כריתת בלוטות לימפה במקרה של חזרת המחלה בבלוטות.
בעוד שבתום עשור לא נמצא הבדל תלוי-טיפול בשיעור ההישרדות הייחודית למלנומה בכלל אוכלוסיית המחקר, השיגה ביופסיה של בלוטת הזקיף יתרון מובהק בהישרדות נטולת-המחלה בעשר שנים הן בקרב אלו עם נגע בעובי בינוני (1.20-1.35 מ"מ; ממוצע ± סטיית תקן 71.3 ± 1.8% בקבוצת הביופסיה, לעומת 64.7 ± 2.3% בקבוצת המעקב; יחס סכנה [hazard ratio] לחזרה או גרורות: 0.76; P=0.01) והן בקרב אלו עם נגע עבה (>3.50 מ"מ; (50.7 ± 4.0% לעומת 40.5 ± 4.7%; 0.70; P=0.03).
כצפוי, בקרב אלו עם נגע בינוני בעוביו, שיעור ההישרדות הקשורה למלנומה בתום עשור ירד עם הופעת גרורות (85.1 ± 1.5% בקרב אלו ללא גרורות לעומת 62.1 ± 4.8% בקרב אלו עם גרורות; יחס סכנה 3.09; P<0.001). הבדל דומה, אך קטן יותר בגודלו, נמצא גם בקרב אלו עם נגע עבה (64.6 ± 4.9% לעומת 48.0 ± 7.0%; 1.75; P=0.03).
בתום עשור נמצא, כי ניהול מבוסס ביופסיה שיפר את ההישרדות נטולת מחלה מרוחקת (distant disease–free survival, הישרדות ללא הופעת גרורות מרוחקות) בצורה מובהקת (יחס סכנה להופעת גרורות: 0.62; P=0.02). כמו כן הביאה ביופסיה של בלוטת הזקיף לשיפור מובהק בהישרדות ייחודית למלנומה (melanoma-specific survival) בתום עשור, בקרב אלו עם נגעים בעובי בינוניים וגרורות בבלוטות לימפה (יחס סכנה לתמותה עקב מלנומה 0.56; P=0.006).
לאור העובדה כי בקבוצה שעברה ביופסיה של בלוטת הזקיף נוכחות גרורות בבלוטות הלימפה היתה ידועה כבר בתחילת המעקב, בעוד שבקבוצת ההשגחה נוכחות או היעדר גרורות בבלוטות הלימפה נודעו רק בהמשך, ערכו החוקרים ניתוח סטטיסטי נוסף (Accelerated-failure-time latent-subgroup analysis), אשר גם בו נשמר היתרון של ביופסיית בלוטת הזקיף.