לאור המהפכה שחוללו טיפולים המכוונים כנגד מניעים אונקוגניים (oncogenic drivers, שינויים גנטיים בעלי חשיבות קריטית להתפתחות והתמדת ממאירות) בטיפול באדנוקרצינומה של הריאה, ביקש מחקר חדש, שהתפרסם לפני ימים ספורים באתר כתב העת JAMA, לבחון את התועלת מעריכת בדיקות מרובבות (multiplexed) של נוכחות שינויים אלו בגידול - בשיפור בחירת הטיפול וההישרדות.
עוד בעניין דומה
תאי הגידול של 1,007 חולי אדנוקרצינומה גרורתית של הריאה עם מצב תפקודי 0-2 נבדקו לנוכחות עד 10 מניעים אונקוגניים. במקביל, אספו החוקרים נתונים לגבי מאפייני החולים, הטיפול שקיבלו והישרדותם.
מניע אחד או יותר נמצא ב-64% מ-733 המשתתפים שתאי הגידול שלהם נבדקו לנוכחות כל עשרת המניעים, המפורטים לפי סדר שכיחות יורד:
|
מניע בגן KRAS |
25% (182 משתתפים) |
|
מוטציית עירור של EGFR |
17% (122) |
|
סידור מחדש (rearrangement) של ALK |
8% (57) |
|
מוטציות אחרות של EGFR |
4% (29) |
|
מוטציות ב≥2 גנים |
3% (24) |
|
מוטציות בerb2 |
3% (19) |
|
מוטציות בBRAF |
2% (16) |
|
מוטציות בגן PIK3CA |
<1% (6) |
|
הגברת (amplification) MET |
<1% (5) |
|
מוטציות בגן NRAS |
<1% (5) |
|
מוטציות בגן MEK1 |
<1% (1) |
|
מוטציות בגן AKT1 |
0% (0) |
מבין 1,003 המשתתפים שנבדקו לנוכחות מניע אחד לפחות, שימשו התוצאות להכוונת הטיפול או ההשתתפות בניסוי קליני ב-28% (275 חולים). בבחינת השפעת הכוונת הטיפול לפי הגנוטיפ על התוצאות, נמצאה הארכה מובהקת של ההישרדות החציונית ב-260 המטופלים נשאי מניע אונקוגני שטופלו לפי גנוטיפ (3.5 שנים; טווח בין-רבעוני [inter-quartile rangeי]: 1.96-7.70 שנים), בהשוואה ל-318 החולים נשאי מניע אונקוגני כל שהוא, שלא קיבלו טיפול מוכוון (2.4 שנים; טווח בין-רבעוני: 0.8-6.20 שנים; יחס סכנה מותאם ציון נטייה [propensity score]י: 0.69; רווח בר-סמך של 95%: 0.53-0.9; P=0.006).
לסיכום קובעים החוקרים, כי בדיקה לאיתור מניעים אונקוגניים בעלי השלכות טיפוליות מסייעת בבחירת הטיפול ואף נמצאו ראיות להארכת ההישרדות, אם כי מסתייגים וקוראים לעריכת ניסויים קליניים אקראיים לאישוש ממצא זה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
