המוטציות בגנים GNAQ ו-GNA11, האופייניות למלנומה של הענביה (uvea), מהוות מטרה טיפולית. ניסוי שלב 2 חדש, שהתפרסם לאחרונה באתר כתב העת JAMA, ביקש לבחון את היעילות של selumetinib, מעכב בררני לא-ATP תחרותי של MEK1 ו-MEK2, במסגרת הטיפול במלנומה של הענבית (uvea).
עוד בעניין דומה
בניסוי הוגרלו באופן פתוח 101 חולי מלנומה גרורתית של הענבית מ-15 מרכזים רפואיים בארה"ב וקנדה לקבלת selumetinib במינון של 75 מ"ג פעמיים ביום באופן רציף (50 משתתפים) או כימותרפיה הכוללת temozolomideי (150 מ"ג למ"ר שטח גוף דרך הפה מדי יום ל-5 ימים כל 28 ימים) או dacarbazineי (1000 מ"ג למ"ר שטח גוף דרך הוריד כל 21 ימים) כקבוצת ביקורת (51 משתתפים).
הטיפול ניתן עד להתקדמות המחלה, מוות, תופעות לא רצויות בלתי-נסבלות או נסיגה מהסכמה להשתתף בניסוי. במקרי התקדמות רדיוגרפית יכלו משתתפי קבוצת הביקורת לקבל את תרופת המחקר. לאחר שלב זה של הניסוי גויסו עוד 19 משתתפים, ש-18 מהם קיבלו selumetinib ללא הגרלה, להשלמת היקף הניסוי המתוכנן של 120 משתתפים.
חציון נקודת הסיום העיקרית, הישרדות ללא-התקדמות (progression-free survival), היה ארוך יותר בקבוצת הטיפול (15.9 שבועות; רווח בר-סמך של 95%: 8.4-21.1 שבועות; חציון משך טיפול: 16.1 שבועות; טווח בין-רבעוני: 8.1-25.3) בהשוואה לקבוצת הביקורת (7 שבועות; 4.3-8.4; 8 שבועות; 4.3-16 שבועות) באופן מובהק (יחס סכנה [hazard ratio]י: 0.46; רווח בר-סמך של 95%: 0.30-0.71; P<0.001).
חציון ההישרדות הכוללת היה ארוך יותר גם הוא בקבוצת הטיפול (11.8 חודשים; רווח בר-סמך של 95%: 9.8-15.7 חודשים) בקבוצת הטיפול בהשוואה לקבוצת הביקורת (9.1; 6.1-11.1 חודשים) אך לא השיג מובהקות סטטיסטית (יחס סכנה: 0.66; רווח בר-סמך של 95%: 0.41-1.06; P=0.09).
ההבדלים בין הטיפולים התבטאו גם בשיעורי התגובה לטיפול: אף לא אחד ממטופלי כימותרפיה הציג תגובה אובייקטיבית לטיפול בעוד שב-49% ממטופלי selumetinib נסוג הגידול ו-14% הציגו תגובה רדיוגרפית אובייקטיבית לטיפול.
תופעות לא רצויות הקשורות לטיפול נצפו ב-97% ממטופלי selumetinib, אך הצריכו הפחתת מינון רק ב-37% מהמטופלים.
את השיפור הצנוע בהישרדות ללא התקדמות ושיעור התגובה שהשיגה selumetinib מסייגים החוקרים בהיעדר שיפור בהישרדות הכוללת, ובשכיחות הגבוהה של תופעות לא רצויות.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
