כ-25% מהחולות בצירוזיס מרתי ראשוני (PBC) הן נשים בגיל הפוריות. מעט ידוע על תוצאות ההריון בחולות אלו.
עוד בעניין דומה
על מנת לבחון סוגייה זו, השתמשו חוקרים מקנדה בנתוני רישום רטרוספקטיביים של חולות ב-PBC במרפאת כבד בטורונטו בין השנים 1979 ל-2009.
מתוך 306 מקרים, אותרו 32 נשים (50 הריונות) שנכנסו להריון לאחר האבחנה או שההריון הוביל לאבחנה. ביוכימיה כבדית נותרה יציבה במרבית המטופלות (70%) תוך כדי ההריון, אולם ל-72% היתה התלקחות ביוכימית לאחר ההריון. 6% מהנשים פיתחו מחלה פרוגרסיבית לאחר הלידה. גרד חדש התפתח אצל 53% מהנשים, ואצל 4 נשים הוחמר גרד שהיה קיים קודם לכן. 71% מהנשים שלהן היה גרד שקשור להריון נזקקו לטיפול סימפטומטי. ל-91% מתוך 32 הנשים היה הריון מוצלח אחד לפחות עם עובר חי. תוצאות עובריות לא הושפעו מהתוצאות הביוכימית לפני או במהלך ההריון.
החוקרים סיכמו, כי הריון אצל חולות PBC הוא לרוב סימפטומטי אך בדרך כלל מוצלח. רוב הנשים שומרות על יציבות ביוכימית, אם כי התלקחות ביוכימית אינה נדירה לאחר הלידה.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט