סרטן הלבלב הוא מחלה קטלנית: שיעור ההישרדות לחמש שנים עומד על פחות מ- 5%. כיוון שלרוב המחלה מאובחנת בשלב מתקדם ובלתי נתיח, רק 10%-20% מהחולים בסרטן הלבלב עוברים ניתוח כריתה, ומתוך אותם מנותחים, 80% בכל זאת מתים מהמחלה.
עוד בעניין דומה
לפי מחקרים עדכניים, קיימת תקופה של 10-20 שנים מתחילת תהליך המוטציה שגורם לגידול הסרטני ועד להתפרצות המחלה בצורה מתקדמת. פער זמנים זה מאפשר התערבות מוקדמת, בהנחה שהמחלה מאובחנת מוקדם.
החוקרים במחקר זה, שהתפרסם בכתב העת CANCER, ביצעו מחקר עוקבה שכלל 766 חולי סרטן הלבלב (אדנוקרצינומה ממקור דוקטלי). מתוך קבוצת המחקר, 8.9% היו "משפחתיים" (קרוב משפחה מדרגה ראשונה – אחד או יותר – הלוקים במחלה). במקרים המשפחתיים בהם מדובר היה בזוג הורה-ילד, 71% מדור ההמשך אובחנו 12.3 שנים מוקדם יותר בהשוואה להורה.
החוקרים מצאו, שבקרב החולים "המשפחתיים", נמצא מספר גדול יותר של קרובי משפחה מדרגה ראשונה שסבלו מממאירויות מחוץ ללבלב [EPMי] (42.6% לעומת 21.2%, P<0.0001) ובמיוחד מלנומה וסרטן הרחם, אבל לא היסטוריה אישית של EPM.
החולים הספורדיים (הלא משפחתיים) נטו להיות מעשנים אקטיביים, עם חשיפה מצטברת מוגברת לטבק ועם כמות מופחתת של לזיות מולטיפוקליות מקדימות. אלה לא היו בעלות השפעה על שיעור ההישרדות. סוכרת הביאה לשיעורי הישרדות גרועים יותר בשתי הקבוצות.
החוקרים מסכמים, כי 9% ממקרי סרטן הלבלב הם מקרים משפחתיים, והסיכון לממאירות אינו מוגבל ללבלב. לחולים עם סרטן משפחתי יש יותר לזיות מקדימות ויחסית למקרים הספורדיים, שכיחות העישון האקטיבי נמוכה יותר. החוקרים מדגישים את החשיבות שבגילוי הרקע הגנטי למחלה כדי שאפשר יהיה לאתרה מוקדם יותר.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט