בהמשך לתועלת שהציגה bevacizumabי (Avastin, Roche pharmaceuticals) כטיפול ממרץ-מקדים (neo-adjuvant) בניסויי שלב 3 בחולות סרטן שד גרורתי, ביקש ניסוי ARTemis, ניסוי קליני שלב 3 ב-66 מרכזים בבריטניה שהתפרסם1 לאחרונה בכתב העת The Lancet Oncology, לבחון את התועלת מתרופה זו כתוספת לכימותרפיה הסטנדרטית בחולות סרטן שד מוקדם שלילי לHER2.
עוד בעניין דומה
בניסוי שנערך בשנים 2009-2013 הוגרלו באופן גלוי 800 חולות חדשות של סרטן שד פולשני מוקדם (גודל רדיולוגי מעל ל20 מ"מ, עם או ללא מעורבות בלוטות לימפה בבית השחי) שלילי ל-HER2 לקבלת (פרוטוקול Bev+D-FEC, 399 חולות) או אי-קבלת (פרוטוקול D-FECי, 401 חולות) 4 מחזורי bevacizumabי (15 מ"ג\ק"ג), בנוסף ל3 מחזורי docetaxelי (100 מ"ג\מ"ר מדי שלושה שבועות) ולאחר מכן 3 מחזורי fluorouracilי (500 מ"ג\מ"ר), epirubicinי (100 מ"ג\מ"ר) ו-cyclophosphamideי (500 מ"ג\מ"ר) מדי שלושה שבועות.
בניתוח לפי כוונה לטפל (Intention to treat) של 781 משתתפות שנתוניהן התאימו לניתוח סטטיסטי זה, השיגה bevacizumab שיעור גבוה יותר באופן מובהק של נקודת הסיום העיקרית, תגובה פתולוגית מלאה (pathological complete response), שהוגדרה כהיעדר מחלה פולשנית בשד ובבלוטות הלימפה בבית השחי (22% [רווח בר-סמך של 95%: 18-27%] לעומת 17% [13-21%]; p=0.03).
בשתי הקבוצות תאם שיעור תגובות הרעילות דרגה 3 או 4 שדווח לזה הצפוי מפרוטוקול הטיפול, אם כי בהשוואה ישירה נמצא שיעור גבוה יותר של נויטרופניה דרגה 4 בקרב מטופלות bevacizumabי (22% לעומת 17%).
לאור הממצאים קובעים החוקרים כי הוספת 4 מחזורי טיפול בעזרת bevacizumab לפרוטוקול D-FEC בחולות סרטן שד מוקדם שלילי ל-HER2 משפרת באופן מובהק את התגובה הפתולוגית המלאה, אך מסייגים את קביעתם בהבחנה כי לא ברור האם שיפור פתולוגי זה יביא בהכרח לשיפור בהישרדות הכוללת וללא-מחלה.