מחלות אוטואימוניות

טיפול לדיכוי מערכת החיסון אינו משפיע על הסיכון להישנות סרטן בחולי מחלות אוטו-אימוניות

מטה אנליזה מצאה, כי הסיכוי להישנות מחלת הסרטן בקרב מטופלים עם מחלות אוטואימוניות דומה בקרב מי שטופלו בתרופות המשנות פעילות חיסונית, מעכבי TNF או שלא טופלו במדכאי מערכת החיסון

24.05.2016, 07:13
טיפול תרופתי (צילום: אילוסטרציה)

לעתים קרובות פוגשים רופאים מטופלים עם מחלות המתווכות על ידי מערכת החיסון, שהם בעלי עבר של מחלה ממארת. עם זאת, קיים מידע מועט לגבי בטיחות השימוש בטיפול לדיכוי מערכת החיסון (immunosuppressive therapy) בקרב מטופלים אלו. הניסויים שתוצאותיהם פורסמו היו קטנים ודיווחו על אירועים מעטים, ולכן לא ניתן להעריך מהם את מידת הסיכון בשימוש בתרופות אלו.

במסגרת המחקר הנוכחי בוצע חיפוש במאגרי המידע Medlineי, EMBASE ומאגרי כנסים מדעיים (conference proceeding) אחר מאמרים הקשורים למחלות המתווכות על ידי מערכת החיסון, לטיפול לדיכוי מערכת החיסון ולהישנות של מחלת הסרטן, שהוגשו עד אפריל 2015.

ניתוח הנתונים הקיף 16 מחקרים, אשר כללו תשעה מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית (rheumatoid arthritis - RA), שמונה מטופלים עם מחלות מעי דלקתיות ומספר מטופלים עם ספחת (psoriasis).

המחקרים שנכללו רובדו לפי סוג הטיפול לדיכוי חיסוני: נוגדנים חד-שבטיים נגד TNF, תרופות שגרתיות המשנות את הפעילות החיסונית או ללא דיכוי חיסוני כלל.

בוצעה מטה-אנליזה של השפעות אקראיות, על מנת לחשב את שיעורי ההיארעות המצטברת ואת ההבדלים בסיכון בין קבוצות הטיפול השונות. במטה-אנליזה נכללו 11,702 נבדקים ו-31,258 שנות-אדם (person-years) של מעקב אחר מטופלים עם היסטוריה של מחלה ממארת.

שיעור ההישנות של מחלת הסרטן היה דומה בקרב מטופלים שקיבלו מעכבי TNFי(33.8/1,000 שנות אדם), תרופות המשנות את הפעילות החיסונית (36.2/1,000 שנות אדם) או במי שלא השתמשו בתרופות לדיכוי מערכת החיסון (37.5/1,000 שנות אדם). עם זאת, שיעור ההישנות היה גבוה יותר בקרב מטופלים שקיבלו טיפול משולב לדיכוי מערכת החיסון (54.5/1,000 שנות אדם) (p>0.10 עבור כולם).

ניתוחים של תתי-קבוצות, שבוצעו בנפרד עבור מקרים חדשים של סרטן והישנות של מחלת הסרטן, סוגי התרופות המשנות את הפעילות החיסונית או סוג המחלה האוטואימונית, השיגו תוצאות דומות, ללא עלייה בסיכון.

נמצאו ערכים דומים של היארעות מצטברת עבור אירועים חדשים של סרטן או התפתחות סרטן ראשוני (primary), כאשר הוחל דיכוי חיסוני תוך שש שנים (33.6/1,000 שנות אדם עבור תרופות המשנות פעילות חיסונית ו-43.7/1,000 שנות אדם עבור מעכבי TNF), כמו גם כאשר עברו למעלה משש שנים לאחר גילוי סרטן (32.9/1,000 שנות אדם עבור תרופות המשנות פעילות חיסונית, p=0.86, ו-21.0/1,000 עבור מעכבי TNFי, p=0.43).

מטה-אנליזה זו, שכללה 16 מחקרים, חשפה כי שיעורי ההישנות של סרטן דומים בקרב מטופלים שחלו בעבר בסרטן, ללא קשר לקבלת או אי קבלת טיפול לדיכוי חיסוני, סוג הדיכוי החיסוני שניתן או שילוב תרופתי לדיכוי חיסוני.

החוקרים מסכמים, כי יש צורך במחקרים פרוספקטיביים על מנת להעריך את המרווחים המיטביים עד לחזרה לטיפול תרופתי לדיכוי חיסוני בקרב מטופלים עם מחלות אוטואימוניות והיסטוריה של סרטן.

מקור:
Edward Shelton, MD, David Laharie, MD, Frank I. Scott, MD MSCE, Ronac Mamtani, MD MSCE, James D. Lewis, MD MSCE, Jean-Frederic Colombel, MD, Ashwin N. Ananthakrishnan, MD MPH.Cancer Recurrence Following Immune-suppressive Therapies in Patients With Immune-mediated Diseases: a Systematic Review and Meta-analysis. Gastroenterology, Published Online:March 31, 2016

נושאים קשורים:  מחלות אוטואימוניות,  מחלה ממארת,  סרטן ומחלה אוטואימונית,  תרופות לדיכוי מערכת החיסון,  מעכבי TNF,  DMARDs,  הישנות סרטן,  מחקרים
תגובות