האפקט של וריאבליות אבחנתית של הרופאים ברמת כלל האוכלוסייה תלוי בשכיחות האבחנה. מחקר חדש העריך כיצד וריאבליות אבחנתית משפיעה על הדיוק ביחס לנשים בארה"ב, בגילאים 50 עד 59, שעברו ביופסיית שד. המחקר השווה פרשנויות של פתולוגים לתתקין ביופסיית שד יחיד לעומת פרשנות מוסכמת של שלושה מומחים.
עוד בעניין דומה
במחקר השתתפו 115 פתולוגים (6,900 פרשנויות מ-240 מקרים). מכל מקרה נלקח תתקין מייצג על מנת להעריך את שיעור הביופסיות שיאומתו אם אותו תתקין יפוענח על ידי קבוצה של שלושה פתולוגים מומחים.
הסבירות לאימות האבחנה (Predictive value) הוערכה על ידי שימוש בתוצאות המחקר והשכיחות של אבחנות ביופסיות שד בקרב נשים בגילאים 50 עד 59 ב-Breast Cancer Surveillance Consortium.
בסה"כ, אם היה נעשה שימוש בתתקין מייצג אחד עבור כל ביופסיה, 92.3% (95%CIי91.4%-93.1%) מאבחנות ביופסיות שד היו מאומתות על ידי פרשנות מוסכמת, עם 4.6% (95%CIי3.9%-5.3%) פענוח יתר ו-3.2% (95%CIי2.7%-3.6%) תת פענוח.
אימות אבחנות של סרטן שד חודרני ושפיר ללא אטיפיה היה סביר מאוד: הסבירות לאימות האבחנה היה 97.7% (95%CIי96.5%-98.7%) ו-97.1% (95%CIי 96.7%-97.4%), בהתאמה. אימות היה פחות סביר עבור אטיפיה (53.6% אבחנת יתר ו-8.6% תת אבחנה) ו-Ductal Carcinoma In Situי (DCISי) (18.5% אבחנת יתר ו-11.8% תת אבחנה).
מגבלות המחקר העיקריות היו שהערכות מבוססות על תוצאות בדיקה של תתקין יחיד עבור כל מקרה ללא גישה לחוות דעת שנייה. התאמות על בסיס אוכלוסייה עשויות להשתנות בקבוצות גיל שונות, נשים שלא עברו בדיקות סקר או נשים במסגרות פרקטיקה שונות.
אנליזה זו, על בסיס פרשנות של תתקין יחיד מביופסיית שד עבור כל מקרה, מראה כי קיימת סבירות נמוכה שאבחנה של אטיפיה או DCIS תאומת על ידי פרשנות מוסכמת. אזור אבחנתי אפור זה צריך להילקח בחשבון בהחלטות ובניהול מטופלות עם אבחנות אלו.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
