גורמים המנבאים התקדמות ושט ע"ש בארט עם דיספלזיה קלה

המצאות BE-LGD מעלה את הסיכון להתפתחות סרטן ושט, אולם הערכת הסיכון בשלב זה איננה ברורה דיה בספרות וישנם דיווחים לא אחידים לגבי הפרוגנוזה של אוכלוסיה זו. כמו כן, לא ידוע מהם הגורמים העיקריים הקשורים בהתקדמות ההיסטולוגית בקרב קבוצה זו.

החוקרים העריכו במחקר עוקבה פרוספקטיבי מטופלים עם BE-LGD שאובחן ע"י פתולוג העוסק במחלות מע' העיכול.  התקדמות מחלתם הוגדרה כהופעה של HGD או אדנוקריצנומה כעבור יותר מ-12 חודשים מעקב לאחר האנדוסקופיה הראשונית בה אובחנו כ BE-LGD. בקרב קבוצה זו הושוו המאפיינים הקליניים, האנדוסקופים והאפקט של הערכה נוספת של הפתולוגיה הראשונית על ידי צוות של 2 פתולוגים לא תלויים העוסקים במחלות מע' העיכול.

244 מטופלים עם BE-LGD נכללו במעקב, הגיל הממוצע היה 63.2 שנים ו 84% היו גברים. משך המעקב החציוני עמד על 4.8 שנים. 56 מטופלים אובחנו עם HGD או אדנוקרצינומה תוך פחות מ-12 חודשים מהפעולה הראשונית ו 14 מטופלים אובחנו עם האבחנות הנ"ל כעבור יותר מ-12 חודשים - עם קצב התקדמות שנתי מחושב של 1.2%. סך של 29% מקרב המטופלים עם BE-LGD הוגדרו כוושט ע"ש בארט ללא עדות לדיספלזיה בבדיקה החוזרת ושאר המטופלים אובחנו גם בבדיקה החוזרת עם BE-LGD.

שיעור ההתקדמות ל-HGD או קרצינומה בקרב המטופלים שעברו הערכה נוספת ע"י צוות של 2 פתולוגים נוספים היה גבוה יותר פי 8 ביחס לשאר קבוצת העוקבה, גם לאחר תיקנון הקבוצות על ידי ביצוע propensity score (יחס סיכון {Hazard Ratio}י7.6, רווח בר סמך של 95%: 1.5-139.4).

לאור הממצאים קובעים החוקרים כי הסיכון להתקדמות הדיספלזיה במטופלים עם BE-LGD עלה משמעותית באם האבחנה של דיספלזיה אוששה על ידי 2 פתולוגים נוספים, וכי יש לשקול התאמתם של מטופלים אלו לטיפול אנדוסקופי ולא למעקב. ממצא חשוב נוסף הוא כי ב-18% מהמטופלים עם אבחנה של BE-LGD הייתה המצאות מקבילה של נגע מתקדם יותר (HGD או אדנוקרצינומה).

מקור: 

Krishnamoorthi R, Lewis JT, Krishna M, et al. Predictors of Progression in Barrett’s Esophagus with Low-Grade Dysplasia: Results from a Multicenter Prospective BE Registry. Am J Gastroenterol. 2017;112(6):867-873. doi:10.1038/ajg.2017.84.