CLL

ונטוקלקס-ריטוקסימאב לטיפול בלויקמיה לימפוציטית כרונית עמידה או חוזרת

החוקרים מצאו כי השילוב של ונטוקלקס יחד עם ריטוקסימאב מדגים עליונות בשורה של תוצאים קליניים, ובפרט בשרידות ללא התקדמות מחלה, לעומת טיפול עם בנדמוסטין וריטוקסימאב

17.04.2018, 10:57
תאי לוקמיה מסוג CLL (צילום: אילוסטרציה)

ונטוקלקס הינה תרופה המעכבת את החלבון BCL2, חלבון אנטי-אפופטוטי אשר מבוטא ביתר באופן פתולוגי והינו נחוץ לשרידות של תאי לויקמיה לימפוציטית כרונית (chronic lymphocytic leukemia- CLL). החוקרים בחנו את היעילות של ונטוקלקס בשילוב עם ריטוקסימאב לטיפול במטופלים עם CLL עמידה או חוזרת.

המחקר בוצע כמחקר פאזה 3, אקראי מסוג תווית פתוחה. במסגרת המחקר 389 משתתפים חולקו באופן אקראי לקבל ונטוקלקס עד לתקופה של שנתיים (מהיום הראשון של הסבב הראשון) יחד עם ריטוקסימאב בששת החודשים הראשונים (קבוצת הונטוקלקס-ריטוקסימאב) או בנדמוסטין וריטוקסימאב עד לתקופה של שישה חודשים (קבוצת הבנדמוסטין-ריטוקסימאב). במסגרת המחקר, לא בוצע מעבר מטופלים שמחלתם התקדמה על בנדמוסטין-ריטוקסימאב לקבוצת הונטוקלקס-ריטוקסימאב. התוצא העיקרי שנבדק היה שרידות ללא התקדמות מחלה המוערכת על ידי חוקר.

לאחר זמן מעקב חציוני של 23.8 חודשים, שיעור השרידות ללא התקדמות מחלה המוערכת על ידי חוקר היה גבוה באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת הונטוקלקס-ריטוקסימאב (32 אירועים של התקדמות או תמותה ב-194 מטופלים) לעומת קבוצת הבנדמוסטין-ריטוקסימאב (114 אירועים ב-195 מטופלים). שיעור השרידות ללא התקדמות מחלה לשנתיים היה 84.9% ו-36.3%, בהתאמה (יחס סיכונים להתקדמות או תמותה 0.17; רווח בר-סמך 95%, 0.11-0.25; p<0.001 על פי מבחן log-rank מרובד).

יתרון זה נצפה בכל התת הקבוצות הקליניות והביולוגיות ובכלל זה תת-קבוצה של מטופלים עם מחיקה של כרומוזום 17p. שיעור השרידות ללא התקדמות מחלה לאחר שנתיים בתת-קבוצה זו היה 81.5% בקרב מטופלים שקיבלו ונטוקלקס-ריטוקסימאב ו-27.8% בקרב מטופלים שקיבלו בנדמוסטין-ריטוקסימאב (יחס סיכונים 0.13; רווח בר-סמך 95%, 0.05-0.29) והשיעור בחולים ללא מחיקת כרומוזום 17p היה 85.9% לעומת 41.0% (יחס סיכונים 0.19; רווח בר-סמך 95%, 0.12-0.32).

היתרון של ונטוקלקס-ריטוקסימאב על פני בנדמוסטין-ריטוקסימאב אושר על ידי ועדת ביקורת עצמאית אשר העריכה שרידות ללא התקדמות מחלה ותוצאים משניים נוספים. השיעור של נויטרופניה מדרגה 3 או 4 היה גבוה בקבוצת הונטוקלקס-ריטוקסימאב מאשר בקבוצת הבנדמוסטין-ריטוקסימאב אך השיעור של נויטרופניה עם חום מדרגה 3 או 4 וזיהומים היה דווקא נמוך בקבוצת הונטוקלקס-ריטוקיסמאב. השיעור של תסמונת פירוק גידול מדרגה 3 או 4 בקבוצת הונטוקלקס היה 3.1% (שישה מתוך 194 מטופלים).

מסקנת החוקרים היא כי בקרב מטופלים עם CLL עמידה או חוזרת, ונטוקלקס יחד עם ריטוקסימאב מובילה לשיעורים גבוהים באופן מובהק סטטיסטית של שרידות ללא התקדמות מחלה לעומת בנדמוסטין וריטוקסימאב.

מקור: 

Seynour, J.F. et al.  (2018) NEJM. 378(12), 1107.

נושאים קשורים:  CLL,  בנדמוסטין,  ונטוקלקס,  ריטוקסימאב,  יעילות,  שרידות ללא התקדמות מחלה,  מחקרים
תגובות