עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה מהווה אתגר עולמי משמעותי אשר מקושר לשיעורי תחלואה ותמותה גבוהים. אחד הגורמים העיקריים לאיום הזה הוא השימוש העודף באנטיביוטיקה. ארגון ה-DCGPי(Dutch College of General Practitioners) המליץ על שימוש בבדיקות POCי(point-of-care) של CRPי(C-reactive protein) תחת שתי התוויות ('שיעול אקוטי' ו-'דיברטיקוליטיס') על מנת לייצר דפוסי שימוש נכונים יותר באנטיביוטיקה.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את השימוש בבדיקות POC-CRP, על פי הנחיות ה-DCGP, ואת ההשפעה של מדידות CRP על מדיניות מתן מרשמי אנטיביוטיקה במסגרת טיפול ראשוני.
החוקרים ביצעו מחקר תצפיתי פרוספקטיבי, אשר כלל 1,756 מטופלים. רופאי המשפחה שהשתתפו במחקר התבקשו למלא שאלון לאחר כל בדיקת POC-CRP, בו הם ציינו את האינדיקציה לביצוע הבדיקה, את ערך ה-CRP שהתקבל ואת ההחלטה שלהם בנוגע למתן אנטיביוטיקה. האינדיקציות נבדקו מול הקווים המנחים של ה-DCGP וחולקו לקטגוריות. מתן אנטיביוטיקה הוערך בהקשר לערכי ה-CRP.
החוקרים מצאו כי היו הבדלים ניכרים בין רופאי המשפחה בנוגע לאינדיקציות לביצוע בדיקת POC-CRP ובנוגע למתן מרשם לאנטיביוטיקה. ההבדלים הכי משמעותיים בנוגע למתן אנטיביוטיקה נצפו בקרב המטופלים שהציגו ערכי CRP בין 20 ל-100 מ"ג לליטר. ניתן להסביר חלק מההבדלים הללו באמצעות האינדיקציות לביצוע בדיקת POC-CRP ובאמצעות גיל המטופל.
מסקנות החוקרים היו כי מרבית הרופאים שהשתתפו במחקר עבדו לפי הקווים המנחים של ה-DCGP, והשתמשו בערכי CRP נמוכים על מנת לתמוך בהחלטה שלהם לא לתת מרשם לאנטיביוטיקה. בנוסף, מחקר מבוסס עמיתים לגבי השונות בשימוש ב-POC-CRP ומתן מרשמים לאנטיביוטיקה בקרב רופאי משפחה עשוי לעודד גישה ביקורתית יותר בנוגע למתן מרשמים לאנטיביוטיקה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
