השימוש בסמים ממריצים דוגמת מתאמפטמינים, קושר בעבר להפעלה מוגברת של מערכת החיסון בזמן טיפול בזיהום על ידי נגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV). עם זאת, מידע מועט באופן יחסי קיים בנוגע לאפשרות ששימוש מקביל בקנאביס קשור לתגובה חיסונית מוחלשת של מטופלים חיוביים ל-HIV העושים שימוש בסמי מרץ.
עוד בעניין דומה
למחקר זה גויסו גברים מסן-פרנסיסקו, קליפורניה, שהיו חיוביים לזיהום HIV והשתייכו ל"מיעוט מגדרי" (ביטוי שלרוב מתייחס לקהילת ההומוסקסואליים, דו-מיניים, וטרנסג'נדרים), עם הוכחה ביולוגית לשימוש במתאמפתמינים לאחרונה.
במחקר נכללו 78 גברים ממיעוט מגדרי המשתמשים במתאמפטמינים, עם עומס נגיפי של HIV שאינו ניתן לזיהוי (פחות מ-40 עותקים/מיליליטר). המטופלים השלימו דיווחים עצמיים בנוגע לשימוש בקנאביס ובנוגע לחומרת הפרעת שימוש בחומרים. בוצעה מדידה של סמנים ביולוגיים בדם להפעלת מונוציטים (sCD14, sCD163), ושל שלמות המחסום מעי-דם (על-ידי מדידת הסמן הביולוגי iFABP, חלבון שמשתחרר מהמעי לזרם הדם כשרירית המעי נפגעת). הקשרים בין שימוש מסוכן בקנאביס לבין רמותיהם של סמנים אלה נבחנו לאחר התאמות לחומרת הפרעת השימוש בחומרים, גיל, משטר הטיפול נגד שעתוק לאחור של הנגיף, ספירת תאים מסוג CD4, ורמות החלבון IL-6 (אינטרלוקין 6).
למטופלים שהוגדרו כעושים שימוש מסוכן בקנאביס נמדדו הרמות הגבוהות ביותר של sCD14י(2,181 ננוגרם/מיליליטר), בהשוואה למשתמשים "לא-מסוכנים" (1,991 ננוגרם/מיליליטר) ולמטופלים שלא השמתמשו בקנאביס כלל (1,859 ננוגרם/מיליליטר, P=0.05). בניתוחי מידע מותאמים, נמצא שחומרה גבוהה יותר של שימוש בקנאביס הייתה קשורה לרמות גבוהות יותר של sCD14 בהשוואה למטופלים שלא השתמוש בקנאביס (מקדם ביתא ללא סטנדרטיזציה=133.6 ננוגרם/מיליליטר, P=0.03). חומרת השימוש בקנאביס לא הייתה קשורה באופן מובהק לרמות sCD163 או לרמות iFABP.
החוקרים הסיקו ששימוש בקנאביס ברמה המוגדרת כמסוכנת, קשורה באופן עצמאי לרמות מוגברות של סמן הרלוונטי קלינית להפעלת התגובה החיסונית בקרב משתמשי מתאמפתמינים הנוטלים טיפול עבור HIV.
מקור: