מטרת מחקר זה הייתה להעריך את ההשפעה של מתן פנטניל תת עורי או תוך ורידי על קוצר נשימה, במטופלים עם סרטן מתקדם.
עוד בעניין דומה
בוצע מחקר רטרוספקטיבי בו השתתפו מטופלים עם סרטן מתקדם אשר סובלים מקוצר נשימה במנוחה וקיבלו טיפול עם פנטניל תת עורי או תוך ורידי. מטופלים ללא קוצר נשימה במנוחה או במאמץ מינימלי, שלא נטלו מנות הצלה (Rescue) במהלך 24 שעות, נחשבו כמגיבים לפנטניל. תקופת ההערכה הייתה 6 ימים מתחילת הטיפול עם פנטניל.
במחקר הוערכו 72 מטופלים. 65% מתוכם גברים, 50% מתוכם בגילאי 75 ומעלה וחציון מדד ה-Palliative Performance scaleי(PPS) היה 30%. נמצא כי 76% מהמטופלים הגיבו לפנטניל. יעילות פנטניל לא נמצאה קשורה סטטיסטית לגיל, מגדר, סוג הסרטן, תוצאת ה-PPS, טיפול קודם באופיואידים או למינון הסטרואידים והמידאזולאם הניתנים. חציון מינון הפנטניל שנמצא במטופלים שנקבעו כמגיבים לטיפול, היה 25 מיקרוגרם לשעה (טווח בין רבעוני 12-70). חציון המינון הושפע באופן משמעותי מהגיל (37 מיקרוגרם לשעה במטופלים בגילאי 75 ומעלה, לעומת 12 מיקרוגרם לשעה בטופלים מעל גיל 75; P=0.02). לא נמצא הבדל משמעותי במינון הפנטניל של המטופלים שהגיבו לעומת אלה שלא הגיבו. ב-36, 23 ו-15 מהמטופלים נצפה שיפור מתמשך בקוצר הנשימה לאורך 48, 72 ו-96 שעות, בהתאמה. לא נצפתה רעילות לפנטניל. היקף ההכללה או אי הכללה במחקר היה תלוי בסטטוס ביצועים נמוך (יחס סיכונים 0.961; רווח בר-סמך 95% 0.927-0.966; רגרסיית קוקס) אך לא במינון הפנטניל (יחס סיכונים 0.875; רווח בר-סמך 95% 0.620-1.234; רגרסיית קוקס).
מסקנת החוקרים הייתה כי נתונים ראשוניים אלו שהתקבלו מעלים את האפשרות כי טיפול עם פנטניל תת-עורי או תוך-ורידי קשור להקלה בקוצר נשימה, בחולים בסוף החיים. מחקר נוסף נדרש על מנת לאשר ממצאים אלו.
מקור:
Benitez-Rosario M. A. et al. (2019) Supportive Care in Cancer. 27, 157