בטיחות ויעילות מקדמיות של פרטוזומאב, טראסטוזומאב וטקסאן לטיפול בממאירות שד גרורתית

פרטוזומאב משולב עם טראסטוזומאב ודוצטאקסל הוא הטיפול הבחירה כקו ראשון לממאירות שד גרורתית חיובית ל-HER2 על פי תוצאות מחקר הפאזה 3, קליאופטרה. מחקר PERSUE תוכנן בכדי להעריך את בטיחות ויעילות הטקסאן אשר נבחר על ידי החוקר עם פרטוזומאב וטראסטוזואב בתנאים אלה.

במחקר ה-PERSUE השתתפו מטופלים עם ממאירות שד מתקדמת חיובית ל-HER2 בלתי נתיחה (LR/MBC) ללא טיפול מערכתי לממאירויות אלה (פרט לטיפול הורמונלי). המטופלים קיבלו דוצטאקסל, פאקליטאקסל או נאב-פאקליטאקסל עם טראסטוזומאב (8 מיליגרם לקילו העמסה, לאחר מכן 6 מיליגרם לקילו כל שלושה שבועות) ופרטוזומאב (840 מיליגרם העמסה ולאחר מכן 420 מיליגרם כל שלושה שבועות) עד להתקדמות מחלה או הרעלה בלתי מתקבלת. התוצא העיקרי שנבדק היה בטיחות. תוצאים משניים כללו ORR ו-PFS.

בסך הכל, 1,436 מטופלים קיבלו לפחות טיפול אחד (דוצטאקסל ב-775 מטופלים, פאקסליטקסל ב-589 מטופלים, נאב-פאקליטאקסל ב-65; 7 הפסיקו לפני שהתחילו טקסאן). הגיל החציוני של המשתתפים היה 54 שנים; 29% קיבלו קודם טראסטוזואב. זמן הטיפול החציוני היה 16 חודשים לפרטוזומאב וטראסטוזומאב כאשר לטקסאן הוא היה 4 חודשים. בהשוואה לטיפול המכיל דוצטאקל, טיפול המכיל פאקליטאקסל היה קשור לנוירופתיות רבות יותר (31% נוירופתיות פריפריות בכל הרמות לעומת 16%) אך פחות נוירופתיות עם חום (1% לעומת 11%) ומוקוזיטיס (14% לעומת 25%). בניתוח המקדמי הנוכחי (מעקב חציוני של 52 חודשים), PFS חציוני היה 20.6 (רווח בר סמך 95% 18.9-22.7) חודשים בכלל משתתפי המחקר (19.6, 23.0 ו-18.1 חודשים עם דוצטאקסל, פאקליטאקסל ונאב-פאקליטאקסל, בהתאמה). ORR היה 80% (רווח בר סמך 95% 78%-82%) סך הכל (דוצטאקסל 79%, פאקליטאקסל 83%, נאב-פאקליטאקסל 77%).

ממצאים מקדמיים מהניסוי PERSUE מראים כי בטיחות ויעילות טיפול הקו הראשון עם פרטוזומאב, טראסטוזומאב וטקסאן ל-LR/MBC חיובים ל-HER2 מתאימים לתוצאות הניסוי קליאופטרה. נראה כי הטקסאן פאקליטאקסל מהווה תחלופה ראויה לדוצטאקסל, עם PFS ו-ORR דומים עם פרופיל בטיחות צפוי.

מקור: 

Bachelot, T. et al (2019) Annals of oncology, DOI: 10.1093/annonc/mdz061