אחד מכל עשרה מטופלים עם ממאירות מיאלופרוליפרטיבית (MPN – יmyeloproliferative neoplasms) שלילית לכרומוזום פילדלפיה מפתח סרטן שני (SC – second cancer). מטרת החוקרים הייתה להעריך את ההשפעה של SC על ההישרדות ועל טיפולים ספציפיים ב-MPN במטופלים אלה.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו במידע ממחקר מקרה-בקרה מקונן בינלאומי וגייסו 798 מטופלים עם אבחנה של SC במקביל או לאחר MPN. בסך הכל, הצטברו במחקר 2,995 שנות אדם (PYs – person-years) ונמצא כי שיעור התמותה (MR – mortality rate) מאבחנת ה-SC היה 5.9 (5.1-6.9) מקרי תמותה ל-100 שנות אדם.
תוצאות המחקר הראו כי SC עם "פרוגנוזה ירודה" (קיבה, וושט, כבד, לבלב, ריאות, שחלות, ראש צוואר או מערכת העצבים, אוסטאוסרקומה, מיאלומה נפוצה, לימפומה אגרסיבית, לוקמיה חריפה) הופיעו בקרב 26.3% מהמטופלים והיו גורם התמותה ב-65% מהם (MR 11/100 PYs). בשונה מכך, מטופלים עם SC עם "פרוגנוזה לא ירודה" (NPPSCי– non-יpoor prognosis SC) הציגו MR של 4.6/100 PYs:י31% ממקרי התמותה נגרמו בעקבות SC ו-15% ממקרי התמותה בעקבות התפתחות של ה-MPN.
החוקרים מצאו באמצעות רגרסיה רב משתנית כי תמותה לאחר אבחנת SC הייתה מנובאת באופן בלתי תלוי ע"י גיל מטופל מעל 70 שנים (יחס הסיכונים: 2.68; רווח בר סמך 95%: 1.88-3.81), קבוצת הפרוגנוזה של ה-SC (יחס הסיכונים: 2.57; רווח בר סמך 95%: 1.86-3.55), חזרה של SC (יחס הסיכונים: 1.53; רווח בר סמך 95%: 2.21-10.6), התקדמות של MPN (יחס הסיכונים: 2.72; רווח בר סמך 95%: 1.84-4.02), אנמיה בזמן אבחנת ה-SC (יחס הסיכונים: 2.32; רווח בר סמך 95%: 1.49-3.59), חשיפה להידרוקסיאוראה (יחס הסיכונים: 1.89; רווח בר סמך 95%: 1.26-2.85) ול-Ruxolitinib (יחס הסיכונים: 3.63; רווח בר סמך 95%: 1.97-6.71). עוד נמצא כי אספירין היה גורם מגן עבור מטופלים עם NPPSC (יחס הסיכונים: 0.60; רווח בר סמך 95%: 0.38-0.95).
המסקנות שעלו מן המחקר היו כי SC הוא גורם תמותה רלוונטי המתחרה בהתפתחות ה-MPN. כמו כן, החוקרים סברו כי יש צורך במידע פרוספקטיבי בכדי לאשש את התפקיד של תרופות מפחיתות תאים (Cytoreductive) ואנטי-טסיות בהשפעה על ההישרדות של מטופלים לאחר הופעה של SC.
מקור:
Marchetti, M. et al. (2020) American Journal of Hematology 95,3.