תרופות ליפופיליות, כמו Taxanes, הן בעלות זיקה גבוהה לרקמת שומן, מה שמוביל לנפח פיזור גבוה. במחקר הנוכחי, החוקרים ניתחו בשנית מידע ממחקר קליני במטרה לבחון האם יש הבדל ביעילות של כימותרפיה על בסיס Docetaxel בהשוואה לכימותרפיה שאיננה מבוססת על Docetaxel בקרב מטופלות עם סרטן שד כתלות ב-BMIי(Body mass index) הבסיסי שלהן.
עוד בעניין דומה
החוקרים ניתחו באופן רטרוספקטיבי את המידע בנוגע לכלל המטופלות שהשתתפו במחקר האדג'ובנטי BIG 2-98י(ClinicalTrials.gov identifier: NCT00174655; N = 2,887) שהשווה בין כימותרפיה ללא Docetaxel לכימותרפיה עם Docetaxel. המטופלות במחקר סווגו לפי ה-BMI שלהן באופן הבא: 18.5 עד 25, רזה; 25 עד 30, משקל עודף ו-30 ומעלה, השמנת יתר. נקודת הסיום המרכזית במחקר הייתה הישרדות ללא מחלה (DFS – disease-free survival) ונקודת הסיום המשנית הייתה הישרדות כוללת (OS – overall survival). בנוסף, החוקרים בדקו אינטראקציה מסדר שני מבחינת הטיפול, ה-BMI וסטטוס רצפטורים לאסטרוגן (ER – estrogen receptor).
תוצאות המחקר חשפו כי אין הבדל מבחינת ה-DFS או ה-OS בין קבוצות ה-BMI בקבוצה שקיבלה כימותרפיה ללא Docetaxel, בזמן שנמצא כי ה-DFS וה-OS היו קצרים יותר בקבוצות ה-BMI הגבוה יותר שקיבלו טיפול עם Docetaxel. יחסי הסיכונים המותאמים עבור DFS ו-OS היו, בהתאמה, 11.2 (רווח בר סמך 95%: 0.98-1.50; P=0.21) ו-1.27 (רווח בר סמך 95%: 1.01-1.60; P=0.04) עבור נשים במשקל עודף בהשוואה לנשים בקבוצת הרזות ו-1.32 (רווח בר סמך 95%: 1.08-1.62; P=0.007) ו-1.63 (רווח בר סמך 95%: 1.27-2.09; P<0.001), בהתאמה, עבור נשים עם השמנת יתר בהשוואה לקבוצת הרזות.
החוקרים מצאו תוצאות דומות כאשר התייחסו בנפרד לסטטוס ER שלילי וחיובי בגידולים וגם כאשר התייחסו רק לקבוצת המטופלות שקיבלו מינון עצים יחסי ≥ 85% של Docetaxel. כמו כן, נמצא כי שילוב של ה-BMI וסטטוס ה-ER השפיעו על תוצאות הטיפול מבחינת ה-DFSי(P מותאם= 0.06) ומבחינת ה-OSי(P מותאם=0.04).
התוצאות שעלו מתוך האנליזה הרטרוספקטיבית של מחקר אדג'ובנטי גדול הדגישו את השוני בתגובה לטיפול עם Docetaxel כתלות ב-BMI, מה שמצביע על הצורך בהערכה תלוית הרכב גוף לקביעת היחס בין הסיכון לתועלת בשימוש ב-Taxanes לטיפול בסרטן השד. החוקרים סברו כי יש צורך במחקרים נוספים על מנת לאשש את תוצאות המחקר.
מקור: