ידוע כי הערך הפרוגנוסטי של דרגת ההתמיינות ב-DCISי(ductal carcinoma in situ) שנוי במחלוקת, בין היתר בשל שונות גבוהה בין המפענחים ושימוש בקווים מנחים שונים. מטרת החוקרים הייתה להעריך את מידת החפיפה בנוגע לדירוג של DCIS בין פתולוגים הולנדים, בריטים ואמריקאים.
עוד בעניין דומה
החוקרים נתנו ל-9 פתולוגים בלתי תלויים המומחים בסרטן השד, לבחון סליידים צבועים ב-H&E של 425 נשים עם DCIS ראשוני, כאשר הפתולוגים ממוקמים בהולנד, בריטניה וארה"ב. החוקרים חישבו את ה-κmaי(chance‐corrected kappa) להתאמה בין הפתולוגים, על סמך מודל לינארי מעורב, תוך שימוש בחבילה הסדורה ב-R.
החוקרים מצאו כי ה-Kma עבור דרגת ההתמיינות של DCIS (נמוכה, בינונית או גבוהה) היה כ-0.50 (רווח בר-סמך 95%: 0.44-0.56), מה שמעיד על התאמה בינונית בין הפתולוגים. כאשר הותאם המודל להנחיות לאומיות, ההתאמה בדרגות ההתמיינות לא השתנתה (κma = 0.53,רווח בר-סמך 95%: 0.48-0.57). החוקרים ביצעו אנליזה של תתי-קבוצות עבור פתולוגים המשתמשים בהנחיות הבריטיות, שהראתה התאמה גבוהה יותר באופן מובהק (κma = 0.58, רווח בר-סמך 95%: 0.56-0.61). על מנת להעריך האם ההתאמה בדרגת ההתמיינות קשורה לביטוי של הקולטן לאסטרוגן (ER) וקולטן ה-HER2, החוקרים ערכו אנליזה של תתי-קבוצות על דגימות אימונו-היסטוכימיות מהארכיון (106 דגימות). אנליזה זו הראתה כי דרגת התמיינות לא גבוהה על פי דעת הרוב הייתה קשורה ל-ER חיובי ו-HER2 שלילי (100 ו-89% במקרים עם דרגת התמיינות לא גבוהה, בהתאמה).
החוקרים הגיעו למסקנה כי הייתה חפיפה במידה בינונית בלבד בין 9 פתולוגים מומחים בשד, בדרגת ההתמיינות של DCIS. הם סבורים כי מאחר וההחלטות הטיפוליות וגיוס לניסויים קליניים מתמשכים מתבססות על דירוג ה-DCIS, יש צורך דחוף למגר את השונות בין המפענחים בנוגע לדרגת הגידול. לטענתם, הביטוי של ER ו-HER2 בגידול עשוי לעזור במניעה של הגדרת גידול כבעל דרגת התמיינות גבוהה באופן שגוי.
מקור: