למרות ש-80% מהמטופלים ששרדו סרטן מדווחים על הפרעות בשינה, רק 28-43% עומדים בקריטריונים האבחנתיים של ה-DSM-5 של אבחנה זו. במחקר זה החוקרים ביקשו לאפיין את הקשר בין תסמיני הפרעות שינה על פי דיווח עצמי, תוצאים ומשתנים המקושרים לטיפול תומך. בנוסף, החוקרים רצו לבחון את הסף להפרעת שינה משמעותית מבחינה קלינית בעוקבה של נשים עם סרטן שד וסרטן גינקולוגי.
עוד בעניין דומה
בין התאריכים יולי 2018-מרץ 2019, כלל שורדות סרטן שד או סרטן גינקולוגי שהיו בטיפול במרכז האונקולוגי לנשים בסטנפורד הוזמנו להשתתף במחקר (15% סרבו). מבין אלו, 273 שורדות השלימו שאלון אינטרנטי שעסק בשינה (ISI), איכות חיים (FACT-G), עקה (PHQ-4), צורך בטיפול תומך (SCNS-SF34) וחומרת תסמינים (MDASI). שורדות שקיבלו ציון נמוך מ-8 במבדק ISI הוגדו כקבוצת ''שינה מיטבית'', ואילו נשים שציונן היה 8 ומעלה הוגדרו כקבוצת "שינה לא מיטבית".
תוצאות המחקר הדגימו כי 126 (46.2%) מהשורדות נמנות על קבוצת "שינה מיטבית" ו-147 (53.8%) על קבוצת "שינה לא-מיטבית". גיל הנשים בקבוצת "שינה מיטבית" היו מבוגרות יותר (p<0.05) מאלו בקבוצת "שינה לא מיטבית", ללא הבדל דמוגרפי נוסף בין הקבוצות. בעזרת מודל של רגרסיה לוגיסטית היררכית החוקרים מצאו כי שינה טובה (ISI<8) מקושרת לאיכות חיים גבוהה יותר, פחות עקה פסיכולוגית, יותר צורך בסיוע חברתי, חומרה פחותה של תסמינים, ופחות צורך בטיפול תמיכתי, לאחר תקנון עבור משתנים דמוגרפיים, רפואיים וטיפוליים. ממצאים אלו הודגמו גם עבור ערך סף של 15 במדד ISI.
מסקנת החוקרים הייתה כי עבור נשים ששרדו סרטן שד או סרטן גינקולוגי, שינה טובה נמצאה קשורה לתוצאים פסיכוסוציאליים טובים יותר, פחות צורך בטיפול תומך, וחומרה פחותה של תסמינים בהשוואה לנשים המדווחות על הפרעות בשינה. כמו כן נמצא כי רמת ההפרעה בשינה לא משפיעה רבות על תוצאים אלו. מחקרים נוספים צריכים לבחון את הקשר הסיבתי בין אלו.
מקור: