הנוף המוטציוני השקט של רבדומיוסרקומה (Rhabdomyosarcoma- RMS) מרמז כי יתכן והפרעה בויסות האפיגנטי מהווה גורם עיקרי ביצירה ואלימות הגידולים. בעבר זיהו כי היסטונים מסוגים שונים יכולים לווסת ביטוי גנטי במסלול אפיגנטי. עם זאת, טרם בחנו את התפקידים של סוגי היסטונים שונים במטופלים עם RMS.
עוד בעניין דומה
במחקר זה החוקרים הדגימו כי היסטונים מסוג H3.3 מבוטאים ביתר בחולים עם RMS של הנאדיות (Alveolar RMS - ARMS), המהווה תת-סוג אלים של RMS. מבחינה תפקודית, תת-ביטוי של H3F3A, אשר מקודד ל-H3.3, פוגע באופן משמעותי ביכולת של תאי ARMS לבצע נדידה ופלישה ומפחיתה את ההפעלה של תאי Rho. בנוסף, נצפתה הפחתה משמעותית בנטל הגידול הגרורתי ושיפור שרידות במבדקי in vivo. החוקרים השתמשו בריצוף RNA וניתוח רצפי ChIP לזיהוי מולקולות הידבקות של תאי מלנומה (Melanoma Cell Adhesion Molecule - MCAM/CD146), אשר מהווים מוקד ישיר להתערבות במסלול הביטוי של H3.3. אובדן של H3.3 הביא להפחתה בנוכחות של סמנים פעילים ועליה בתפוסה של H1 בקדם של MCAM. הפחתה בנדידה וחדירה של תאים הושגו בתאים ללא H3F3A דרך ביטוי MCAM ביתר. יתרה מזאת, החוקרים זיהו כי ההיסטון ליזין מתילטרנספראז G9a, המקודד על ידי EHMT2, מווסת את הביטוי של H3F3A במעלה הזרם לביטוי של H3.3.
מסקנת החוקרים הייתה כי הם גילו ציר ביטוי חדש להיסטון מסוג H3.3 המעורב בפיזור גרורתי של ARMS. ממצאים אלו מראים את הפוטנציאל של MCAM כמוקד טיפולי חדש עבור מטופלים עם ARMS שנמצאים בקבוצת סיכון.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
