החוקרים ביקשו לבחון את התדירות והדפוסים של הפרעות בתפקוד השמיעה בחולים שקיבלו טפרוטומומאב לטיפול במחלת עיניים הקשורה לבלוטת התריס.
עוד בעניין דומה
לאחרונה, פורסמו בכתב העת Ophtalmology, ממצאיו של מחקר שעסק בחולים שעברו בדיקות אודיולוגיות לפני ואחרי השלמת עירוי טפרוטומומאב. בדיקת אודיוגרמה נוספת במהלך הטיפול נכללה כאשר הייתה זמינה. תפקוד השמיעה נותח באמצעות נתוני אודיוגרמה למדידת רמות סף שמיעה בתדרים ספציפיים. נתונים דמוגרפיים בסיסיים כמו גם מידע לגבי תסמינים אוטולוגיים הושגו ונותחו.
במחקר הוכללו 22 מטופלים (44 אוזניים), כאשר הבדיקה ההתחלתית והאודיולוגיה העדכנית ביותר לאחר הטיפול נעה בין 84 ימים לפני הטיפול ל-496 ימים לאחר הטיפול. 15 חולים (30 אוזניים) עברו גם בדיקות במהלך הטיפול החל מאחרי העירוי השני עד לאותו יום, אך לפני, העירוי השמיני. אובדן שמיעה לאחר טיפול עמד בקריטריונים לרעילות אוטוטוקסית ב-17 מתוך 44 האוזניים (38.6%), כאשר 11 מתוך 22 החולים (50.0%) עמדו בקריטריונים באוזן אחת לפחות. רמות השמיעה הממוצעות של הטון (HLs) בכל 44 האוזניים הדגימו אובדן שמיעה לאחר הטיפול (P = 0.0029), במיוחד בתדרים גבוהים (P = 0.0008) ובינוניים (P = 0.0042), אך לא בתדרים נמוכים (P = 0.8344). מטופלים שהיו מבוגרים יותר גם היו בסבירות גבוהה יותר לחוות אובדן שמיעה לאחר הטיפול (P = 0.0048).
תוצאות המחקר מדגימות כי נתונים אודיומטריים מראים כי טפרוטומומאב משפיע על תפקוד השמיעה, באופן משמעותי ביותר בתדרים גבוהים יותר ובמטופלים מבוגרים. בדיקה אודיומטרית היא קריטית לייעוץ לחולים בנוגע לטיפול עם טפרוטומומאב.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
