תביעה של חולה שטען כי אבחון מאוחר של סרטן הערמונית גרם לו לנזקי גוף קשים, ובין השאר לבעיות תפקוד קשות, התקבלה השבוע בבית משפט השלום בבת ים, והשופט שי משה מזרחי קבע כי התובע יפוצה בכ-1.8 מיליון שקל.
עוד בעניין דומה
התביעה הוגשה נגד שירותי בריאות כללית ורופא אורולוג של הקופה. התובע, כיום בן 68, טען כי האבחון המאוחר של סרטן הערמונית כמו גם מעקב וטיפול רשלניים הותירו בו נכות קשה.
כפי שעולה מפסק הדין השתלשלות המקרה החלה ב-2010, עת התובע פנה לאורולוג של ה"כללית" והתלונן על הפרעות בדרכי שתן תחתונות. בדיקות אולטרסאונד הדגימו בין היתר ערמונית קטנה ובדיקות של ערכי ה-PSA עלו בהדרגה משנה לשנה עד לדרגות גבוהות.
בשנת 2014 העלייה בערכי ה-PSA נקשרה בקיומה של מורסה, והתובע המשיך להיות בהשגחת היחידה הכירורגית. במהלך שנת 2014 נרשמה החמרה בהטלת השתן, בנוסף לערכים גבוהים של PSA.
בשנת 2016 נבדק על ידי אורולוג אחר במרכז הרפואי קפלן ובהמשך על ידי פרופ' אמנון זיסמן, מנהל מחלקת אורולוגיה בביה"ח אסף הרופא. בבדיקה הועלה חשד לממאירות בערמונית, שאומת בהמשך באמצעות ביופסיה ובדיקת MRI.
לטענת התביעה, הנתבעים התרשלו בהעדר אבחון כנדרש, אי ביצוע בדיקות נדרשות, ביצוע בדיקות בצורה רשלנית ואי נקיטת פעולות נדרשות לאבחון או שלילת ממאירות. התובע טופל בהקרנות ובטיפול הורמונלי שגרמו לתופעות לוואי קשות שמחלקן הוא סובל עד היום.
חוות דעת של ד"ר מרדכי סלע, אורולוג מנתח, תמכה בתובע, בין השאר בנימוק ש"ההתנהלות הרפואית שלה אנו עדים היא של מעקב אחרי עלייה רציפה של PSA לערכים מאוד גבוהים שמחייבים הדלקת אור אדום של ממאירות. כאשר הרופא המטפל ביצע ביופסיה פעם אחת, קיבל תשובה כאילו הכל תקין ולמרות המשך עלייה משמעותית מאוד של ערכי ה-PSA, חסרת הסבר סביר, לא נקט בפעולות אחרות לאבחון/ שלילת ממאירות, כולל ביצוע בדיקת CT או MRI להדגמת כל הבלוטה".
בחוות דעת משלימה כתב ד"ר סלע כי "אם בחודש אוג' 2012 היו מאבחנים את סרטן הערמונית, דבר שניתן היה להיעשות בסבירות גבוהה אם היו מבצעים הדמיה או חוזרים על ביופסיה מונחית, אז הטיפול היה מוגבל לערמונית: ברכיתרפיה (קרינה מקומית) או במקרה שהרופא היה סובר כך - לכל היותר גם ניתוח רדיקלי של הערמונית".
מטעם התובע הוגשה גם חוות דעת של ד"ר יחיאל בר אילן, מומחה ברפואה פנימית, שקבע את נכותו של התובע בעטיים של האירועים הקשורים לממאירות בבלוטת הערמונית בשיעור 60% בגין איבוד שליטה חלקי על השוער האנאלי.
הנתבעים: הנכויות נגרמו לתובע בגלל הטיפול במחלה
הנתבעים צירפו את חוות דעתו של פרופ' אילן ליבוביץ, מומחה באורולוגיה כללית ואונקולוגית, שדחה את הטענות וציין, בין השאר, כי הרופא התייחס בכובד ראש לרמה המוגברת של ה-PSA וקבע שהטיפול (ההקרנות) התחייב מעצם המחלה ללא קשר למועד בו אובחנה וללא קשר לעיכוב הנטען באבחנה.
"גם לו אובחן במועד מוקדם יותר, ואפילו בשנים 2012-2013, היה מטופל באופן דומה והיה נחשף לאותם סיכונים להתפתחות תופעות לוואי", נכתב בחוות הדעת של פרופ' ליבוביץ. עוד נימק המומחה כי כל ההפרעות התפקודיות מהן סובל התובע והנכויות בגינן, שלפחות בחלקן נגרמו או הוחמרו עקב הטיפול בקרינה ו-ADT, אינן קשורות לטענות התביעה לגבי ההתנהלות של הרופא או למועד האבחנה אלא לעצם מחלת הסרטן שחייבה את הטיפול.
בסיכום חוות הדעת מציין פרופ' ליבוביץ כי לתובע היו הפרעות תפקודיות במערכת השתן ובמערכת העצבים עובר לאבחון הסרטן והטיפול בו וכי הנכות התפקודית שלו נובעת, בין היתר, ממצב קיים לפני הטיפול האונקולוגי.
גם חוות דעת של פרופ' זאב שטגר, מומחה ברפואה פנימית, שהוצגה לבית המשפט הצביעה על כך שנכותו של התובע בגין אין אונות (30%) ובגין איבוד שליטה חלקי על מתן צואה עם דליפת צואה בזמן שיעול (40%), נובעת מטיפול שקיבל והיה ניתן לו גם לו בוצעה אבחנה מוקדמת יותר.
השפוט: הגידול אובחן באיחור של יותר משלוש שנים
השופט מזרחי כתב בהכרעה: "לאחר עיון בראיות ובעדויות, נחה דעתי לקבוע כי הביופסיה הנדונה משנת 2010 אכן בוצעה בהנחית אולטרסאונד טרנסרקטלי, כפי המקובל והנהוג".
עוד כתב כי התובע למעשה נמנע ממעקב רפואי בין 2010 לאוגוסט 2012, וזאת הסיבה בגינה אין בדיקות PSA בתקופה זו חרף ההמלצה המפורשת של הרופא הנתבע מאוקטובר 2010 להגיע לביקורת עם PSA בעוד שנה. קרי, "אי ביצוע בדיקות PSA במהלך השנתיים הללו הן תוצאת התנהלותו של התובע שלא שב לביקורת".
עם זאת כתב כי "הוכח כי בפרקי הזמן המפורטים (כלומר בין 2010-2014) הרופא לא פעל לפי הפרקטיקה הרפואית המקובלת לבירור פשר המשך עליית ה-PSA".
עוד כתב השופט "כי לו אובחן הגידול בשנים 2012-2013 ניתן היה להציע אפשרויות טיפוליות אחרות, אם באמצעות כריתה רדיקלית בלבד או שילוב של קרינה מקומית בלבד. עצם העובדה כי הגידול אובחן באיחור של למעלה משלוש שנים מלמד כי נכון לשנת 2012 שלב הגידול היה בהסתברות גבוהה מקומי, קרי ממוקד בבלוטת הערמונית בלבד".
בהתייחסות לקשר בין תופעות הלוואי לאבחון המאוחר כתב השופט שתופעות הלוואי קשורות באופן מובהק לנזקי ההקרנות ו/או הטיפול ההורמונלי שמהן התובע לא סבל קודם לטיפולים, כמו אין אונות והפרעות במערכת העיכול התחתונה שמשמעותה העיקרית היא העדר שליטה על הסוגר האנאלי. "לא ניתן לחלוק על כך כי בחלוף כשבע שנים ממועד הטיפולים, תופעות הלוואי הללו הפכו לקבועות והתגבשו לכדי נזקים של ממש".
"לסיכום", כתב השופט, "לו אובחן בשנת 2012 אזי התובע היה עובר טיפולים שונים מכפי שעבר; ככל הנראה גידול מקומי היה מטופל בניתוח והקרנה מקומית לערמונית בלבד. כפועל יוצא, יש להניח בסבירות גבוהה כי חלק גדול מתופעות הלוואי מהן היה סובל לו אובחן ונותח בזמן היו זמניות וחולפות בהתחשב בגילו הצעיר יחסית נכון לשנת 2012".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
