מטרת החוקרים הייתה לבחון סמנים ביולוגיים חדשים שעשויים לסייע בבחירת חולים שעשויים להפיק תועלת בקרב אלו עם גידול יציב מסוג MSSי(microsatellite-stable MSS).
עוד בעניין דומה
אימונותרפיה בשילוב עם כימותרפיה משפרת משמעותית את השרידות ללא התקדמות (progression-free survival - PFS) בהשוואה לכימותרפיה קו ראשון בלבד בסרטן רירית הרחם מתקדם (endometrial cancer - EC), עם אפקט גדול בהרבה במקרים של MSI-H (microsatellite instability-high - MSI-H).
החוקרים ביצעו אנליזה מתוכננת מראש של מחקר ה-MITO END-3, והעריכו את המשמעות של חריגות גנומיות בחולים שהוקצו באקראי ל-carboplatin/paclitaxel סטנדרטי ללא או עם אבלומאב.
במחקר הוכללו 125 מטופלים אקראיים. מתוכם, ל-109 היו דגימות מתאימות לאנליזת רצף הדור הבא, ול-102 נבדקו גידולי MSI. על פי The Cancer Genome Atlasי(TCGA), היו 29 מקרים עם MSI-H,י26 עם MSS TP53י(wt) wild type,י47 עם מוטציה ב-MSS TP53, ומקרה אחד עם מוטציית POLE. ארבעה גנים שעברו מוטציה היו נוכחים במעל 30% מהמקרים: TP53, PIK3CA, ARID1A ו-PTEN. ל-11 חולים (10%) הייתה מוטציית BRCA1/2 (חמישה ב-MSI-H ושישה ב-MSS). עומס מוטציה גבוה בגידול (≥10 muts/Mb) נצפה בכל חולי MSI-H, ב-4 מתוך 47 עם מוטציה ב- MSS/TP53 , וללא מקרה בקטגוריית MSS/TP53 wt. ההשפעה של אבלומאב על PFS השתנתה באופן משמעותי בהתאם לקטגוריות TCGA, כשהיא חיובית ב-MSI-H והגרועה ביותר במוטציית MSS/TP53י(P = 0.003); מגמה לא מובהקת דומה נראתה באנליזת שרידות. ARID1A ו-PTEN גם הראו אינטראקציה מובהקת סטטיסטית עם השפעת הטיפול, שהייתה טובה יותר בנוכחות המוטציה (ARID1A P = 0.01; PTEN P = 0.002).
החוקרים הסיקו כי תוצאות מחקר ה-MITO END-3 מצביעות על כך שמוטציית TP53 קשורה להשפעה ירודה של אבלומאב, בעוד שמוטציות של PTEN ו-ARID1A קשורות להשפעה חיובית של התרופה בחולים עם EC מתקדם.
מקור: