במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The American Journal of Surgical Pathology, החוקרים שאפו להגדיר קריטריונים לשלוש שיטות שונות להערכת נמק הגידול: שיטת האחוז הממוצע (אחוז נמק הגידול מכלל הגידול), שיטת הנקודה החמה (אחוז נמק הגידול בנקודה חמה בודדת) והשיטה הליניארית (קוטר מוקד הנמק הגדול ביותר), כדי להעריך את הפוטנציאל שלהן כאינדיקטורים פרוגנוסטיים בסרטן המעי הגס.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו למעלה מ-1,800 מקרים של סרטן המעי הגס באמצעות שלוש השיטות הללו להערכת נמק הגידול. החוקרים השתמשו במודלים של רגרסיה של Cox כדי לחשב יחסי סיכון עבור קטגוריות נמק הגידול בשתי קבוצות נפרדות של חולים. לצורך שחזור (reproducibility), 30 מקרים הוערכו על ידי תשעה חוקרים, תוך שימוש ב-Spearman's rank correlation coefficients ו-Cohen's kappa coefficients למדידת הסכמה.
מתוצאות המחקר עולה כי כל שלוש השיטות חזו ביעילות שרידות ספציפית לסרטן המעי הגס, ללא תלות בפרמטרים פרוגנוסטיים אחרים כגון שלב המחלה, פלישה ללימפה וכלי דם ופוליפים. יחסי הסיכון הרב-משתנים המשמעותיים ביותר לתמותה ספציפית לסרטן נמצאו בשיטת האחוזים הממוצעים, כאשר עבור נמק ≥ 40% לעומת <3% הם 3.03 (רווח בר סמך 95%, 1.93-4.78) בקבוצה הראשונה ו-2.97 (רווח בר סמך 95%, 1.63-5.40) בקבוצה השנייה. השיטה הליניארית הראתה את יכולת השחזור הגבוהה ביותר, עם מתאם ממוצע של Spearman של 0.91 וקאפה של כהן של 0.70.
החוקרים סיכמו כי הקריטריונים שהוגדרו להערכת נמק הגידול היו יעילים וניתנים לשחזור. הממצאים תומכים בשימוש בנמק הגידול כגורם פרוגנוסטי בסרטן המעי הגס, ומציעים אפיקים חדשים ליישומו במסגרות קליניות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
