איזה צנתר ורידי לשימוש בינוני עד ארוך טווח עדיף?

צנתרים מסוג מיד-ליין (midline) נמצאו בטוחים ויעילים יותר מצנתרים מרכזיים המוחדרים דרך הווריד ההיקפי (PICC) עבור מטופלים הזקוקים לטיפול אנטיביוטי קצר טווח, בעוד שצנתרים מושתלים מראים תוצאות טובות יותר מאשר PICC וצנתרים מרכזיים מסוג Tunneled עבור חולי סרטן הזקוקים לגישה ורידית ארוכת טווח.

ממצאים אלה עולים ממספר מחקרים שנסקרו בעדכון קליני שפורסם בכתב העת JAMA בשבוע שעבר על ידי ד"ר וינט צ'ופרה מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת קולורדו, קמפוס אנשוץ, תחת הכותרת "בחירת צנתר ורידי מרכזי לשימוש בינוני עד ארוך טווח".

הכתבה חדשהסקירה מסכמת מספר מחקרים מרכזיים, כולל מחקר שכלל 10,863 מטופלים מאושפזים שמצא שיעורים דומים של פקקת הקשורה לצנתר בין צנתרים מסוג מידליין ו-PICC (1.3% לעומת 1.4%).

מטא-אנליזה של שבעה מחקרים שכללו 30,457 משתתפים חשפה כי PICC עם מספר נתיבים היו קשורים לשיעורים גבוהים משמעותית של זיהומי דם הקשורים לצנתר, בהשוואה להתקנים עם נתיב יחיד, עם יחס סיכויים של 2.74.

מחקר Cancer and Venous Accessי(CAVA), שהקצה באופן אקראי 1,061 מטופלים עם גידולים מוצקים או ממאירויות המטולוגיות, הראה כי לצנתרים מושתלים היו פחות סיבוכים בהשוואה לצנתרים מסוג Tunneled (29% לעומת 43%) ו-PICC (32% לעומת 47%). המחקר גם מצא כי הוצאת המכשיר היתה פחות שכיחה עם צנתרים מושתלים (24%) בהשוואה ל-PICCי(38%).

עבור הזנה פרנטרלית מלאה (TPN), סקירה שיטתית של שלושה מחקרי תצפית פרוספקטיביים הראתה כי PICC היו קשורים לפחות זיהומי דם הקשורים לצנתר בהשוואה לצנתרים מסוג Tunneled (15 זיהומים מתוך 44,321 ימי צנתר לעומת 75 זיהומים מתוך 48,814 ימי צנתר), אם כי היה להם שיעור גבוה יותר של אירועי פקקת (45 לעומת 15 אירועים).