ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חלק מהטיפולים כנגד סרטן שד עלולים להשפיע לרעה על תפקוד הלב ולהביא לעליה בסיכון לאי-ספיקת לב. נשים עם סרטן שד לעיתים קרובות עולות במשקל, נטייה העלולה להוביל לעליה בסיכון להתפתחות אי-ספיקת לב.
עוד בעניין דומה
במחקר הנוכחי התבססו החוקרים על מסד הנתונים של שירות ביטוח הבריאות הלאומי של דרום קוריאה כדי לבחון את ההשפעה של עלייה במשקל על הסיכון לאי-ספיקת לב בקרב נשים עם סרטן שד. מדגם המחקר כלל 43,717 נשים (גיל ממוצע 53.7 שנים) שאובחנו עם סרטן השד בין 2010 ל-2016, ללא היסטוריה של אי-ספיקת לב לפני האבחנה או בשנה הראשונה שלאחריה. מדד מסת הגוף הממוצע של הנשים לפני האבחנה עמד על 23.5 ק"ג/מ2 ולאחר האבחנה עמד על 23.3 ק"ג/מ2.
מהנתונים עולה כי 21.8% מהנשים ירדו במשקל לאחר האבחנה, 63.9% שמרו על משקל גופן, ב-10.7% תועדה עליה של 5-10% במשקל הגוף וב-3% תוארה עליה של למעלה מ-10% במשקלן.
לאחר מעקב ממוצע של 4.67 שנים תועדה עליה משמעותית של 59% בסיכון לאי-ספיקת לב בנשים שעלו בהיקף של 5-10% במשקל גופן לאחר האבחנה (יחס סיכון מתוקן של 1.59, רווח בר-סמך 95% של 1.16-2.17) ועליה של 85% בנשים עם עליה של לפחות 10% ממשקל גופן (יחס סיכון מתוקן של 1.85, רווח בר-סמך 95% של 1.15-2.98). מנגד, בקרב נשים עם השמנה בזמן האבחנה אשר שמרו על משקלן לאורך תקופת המעקב לא תועד סיכון מוגבר לאי-ספיקת לב.
המחברים כותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של התערבויות יעילות לשמירה על המשקל כחלק מהטיפול האונקולוגי בנשים עם סרטן שד, בפרט במהלך השנים הראשונות לאחר האבחנה, במטרה לשמור על בריאות הלב וכלי הדם. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים, כולל מחקרים להערכת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1, במטרה לבחון את השפעתם על הסיכון לאי-ספיקת לב בנשים עם סרטן שד.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
