מטרת החוקרים הייתה להעריך את המתאם בין שרידות ללא התקדמות (progression-free survival - PFS) לשרידות כללית (overall survival - OS) לאחר טיפול קו ראשון בלימפומה הודג'קין קלאסית (Hodgkin lymphoma - HL) ולהעריך את הפוטנציאל של PFS כפרמטר עבור OS.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו אנליזה של נתוני מטופלים בודדים שנאספו במהלך ואחרי טיפול בפוליכימותרפיה בתשעה מחקרים בעלי הקצאה אקראית, פאזה 3 [German Hodgkin Study Groupי(GHSG) HD7-HD15] בין השנים 1993-2018. ההשפעות של 16 טיפולים ניסיוניים על PFS ו-OS ברמת הניסוי הוערכו תוך שימוש במודל רגרסיית הסיכונים הפרופורציונלית (proportional hazards - PH) של Cox. ברמת המטופל, מודלים של Cox PH יושמו בשיטת Wei-Lin-Weissfeld.
תוצאות המחקר הדגימו שלפחות אירוע PFS ו-OS אחד תועד ב-1,682 וב-1,064 מתוך 10,605 חולים, בהתאמה. ברמת המחקר, היה מתאם חזק בין השפעות הטיפול על PFS ו-OS (משוקלל Pearson r = 0.72, R2 = 0.54, P < 0.001). ברמת המטופל, נצפה מתאם בינוני עד חזק בין השפעות הטיפול על PFS ו-OS, כאשר ערכי Pearson r נעים בין 0.61 ל-0.85 (כל P < 0.001) ו-r כולל= 0.74. מודל רגרסיה שהסביר סוגים שונים של טיפולים ניסיוניים והתקדמות היסטורית לאורך דורות השיג מתאם חזק מאוד (R2 = 0.93). כאשר הוחל על נתונים ממחקר הקו הראשון של ECHELON-1 העכשווי, מודל זה חזה בהצלחה OS מ-PFS {prognosticated ln[HR(OS)] = −0.68 בהשוואה ל-ln[HR(0.59)] = −0.53}.
החוקרים הסיקו כי במחקרי קו ראשון של HL,יPFS ו-OS, השפעות הטיפול וההשפעות הפרוגנוסטיות על תוצאי משנה אלו, נמצאו במתאם חזק. PFS משמש כמנבא משמעותי של השפעות הטיפול על OS, ומספק תובנות חשובות שנים רבות לפני שניתן להעריך באופן אמין את OS.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
