ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הישנות מקומית של ממאירות רקטלית מתוארת ב-6-12% מהחולים לאחר טיפול במטרת ריפוי כנגד ממאירות רקטלית ראשונית. בלמעלה ממחצית מהחולים, טיפול מרפא אינו אפשרי ולכן ישנה חשיבות רבה לגישת טיפול פליאטיבי. עם זאת, אין נתונים רבים אודות תוצאות טיפול פליאטיבי באוכלוסייה זו.
עוד בעניין דומה
המחקר הרטרוספקטיבי כלל את כלל מקרי הישנות מקומית של ממאירות רקטלית במרכז רפואי בין מאי 2018 ליוני 2023. חולים שטופלו בגישה פליאטיבית סווגו על פי סיבת ההחלטה: מחלה בלתי נתיחה מקומית, מחלה גרורתית, שבריריות או העדפת המטופל. התוצאים העיקריים כללו את ההישרדות הכוללת, תגובה לטיפול, משך השפעת הטיפול ואשפוזים.
מבין 188 חולים, 58 (30.9%) קיבלו טיפול במטרה פליאטיבית, כאשר הטיפולים הפליאטיביים כללו טיפול סיסטמי, טיפול כימו-קרינתי וקרינתי. חציון משך ההישרדות הכוללת בקרב חולים שטופלו באופן פליאטיבי עמד על 22 חודשים, כאשר שיעורי ההישרדות לאחר שלוש שנים עמדו על 27.1%, זאת בהשוואה ל-73.1% בקרב חולים שקיבלו טיפול במטרת ריפוי.
בקרב חולים עם מחלה מקומית בלתי נתיחה תועדה הישרדות טובה יותר באופן משמעותי בהשוואה לחולים עם מחלה גרורתית, עם חציון הישרדות של 31 חודשים לעומת 12 חודשים. שיעורי בקרה מקומית עמדו על 53.3% מהחולים בעקבות טיפול פליאטיבי כלשהו, כאשר משך ההשפעה החציוני של הטיפול עמד על 9 חודשים. מהנתונים עלה טיפול כימו-קרינתי הינו גישת הטיפול היעילה ביותר להשגת בקרה מקומית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הממצאים מצביעים על כך שבחולים עם הישנות מקומית של ממאירות רקטלית המטופלים בגישה פליאטיבית תתכן תועלת הישרדותית משמעותית, בפרט כאשר המחלה אינה גרורתית אך אינה נתיחה. מהנתונים עולה עוד כי בקרה מקומית באמצעות טיפול פליאטיבי אפשרית ועשויה לשפר את ההישרדות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
