ניתוח כימותרפיה תוך צפקית היפרתרמית (Hyperthermic intraperitoneal chemotherapy, ובקיצור - HIPEC) הוא הליך המטפל בסוגי סרטן מסוימים שהתפשטו לתוך חלל הבטן. במהלך ההליך מוסרים גידולים הנראים לעין בניתוח ציטורדוקטיבי, ולאחר מכן תרופות כימותרפיות מחוממות מוחדרות ישירות אל חלל הבטן על מנת לחסל את התאים הסרטניים הנותרים.
גישות ניתוחיות בניתוח HIPEC
באופן כללי, מתוארות שתי גישות לביצוע ניתוח HIPEC: גישה פתוחה וגישה סגורה.
גישה פתוחה – כפי שתוארה על ידי שוגרבייקר, בסוף ניתוח הציטורדוקטיבי, נתפר קטטר טנקהוף וארבעה פתחי יניקה סגורים לעור דרך דופן הבטן. מד טמפרטורה מחובר לקצה העור לצורך ניטור טמפרטורה תוך צפקית. קצוות העור של החתכים שנעשו בבטן תלויים על רטרקטור תומפסון על מנת לשמור חלל הבטן פתוח. על מנת למנוע דליפה של התרופה הכימותרפית, יריעת פלסטיק מוחדרת לתפר זה.
שליטה מתמשכת של המנתח בקצב הזלפת התרופה לחלל הבטן מאפשרת חשיפה אחידה של כל המבנים האנטומיים לחום ולכימותרפיה במהלך ההליך. מערכת שאיבה מזריקה את התרופה הכימותרפית לחלל הבטן דרך צנתר טנקהוף, ושואבת אותה דרך פתחי הניקוז בזרימה קבועה. מחליף החום שומר על טמפרטורת הנוזל התוך צפקי בטמפרטורה של 41 עד 43 מעלות. התרופה ניתנת בקצב קבוע של זרימה ופינוי, כאשר משך ההליך נע בין חצי שעה לשעה, בהתאם לסוג הסרטן.
חיסרון של הטכניקה הפתוחה הוא פיזור החום – מתן התרופה הכימותרפית המחוממת כאשר הבטן פתוחה מקשה על שמירת מצב היפרתרמי. חיסרון נוסף הוא שהמנתח צריך להיות עם הידיים בחלל הבטן ל"ערבב" את הכימותראפיה.
גישה סגורה – בגישה הניתוחית הסגורה, צנתרים תרמיים ופרובים ממוקמים באותו האופן, אך קצוות העור לאחר ביצוע הניתוח הציטורדוקטיבי בלפרוטומיה נתפרים היטב כדי לאפשר את מתן התרופה הכימותרפית לחלל הבטן במעגל סגור. דופן הבטן מטולטלת על ידי המנתח במהלך זילוף התרופה בכדי שיהיה פיזור אחיד של התרופה והטמפרטורה. נפח התרופה המוזרם גדול יותר בטכניקה זו, ומתקבל לחץ תוך בטני גבוה יותר, אשר מאפשר חדירה טובה יותר של התרופה לרקמות. בסוף ההליך, הבטן נפתחת מחדש כדי להסיר את הצנתרים והפרובים. טכניקה זו מאפשרת הגעה מהירה ליעד הטמפרטורה בחלל הבטן ושמירה עליו, מאחר ובגישה זו אובדן החום מינימלי.
PIPAC – היא גישה חדשה לגמרי לפרוסקופית. נדבר עליה בפרק נפרד.
הסיבוכים של HIPEC
על פי מטא-אנליזות עדכניות, ניתוחים ציטורדוקטיביים ו-HIPEC קשורים לתחלואה ותמותה של כ-33% ו-2.8%, בהתאמה. יש לזכור כי הליכים כירורגיים מורכבים עשויים להוביל לרעילות מוגברת של HIPEC באמצעות שינויים בפרמקוקינטיקה, אובדן חלבונים, מגבלות מטבוליות של הכבד והכליות ודיכוי מח עצם הקשור לסטרס. על פי הספרות, רעילות מוגברת זו מתבטאת בהמטוטוקסיות ונפרוטוקסיות.
סיבוכים מיוחדים הקשורים להליך הם אטוניה ממושכת של המעי, תנועת נוזלים מוגברת בבטן, עיכוב בריפוי הפצעים, ואשפוזים ממושכים. תוארו מקרים בהם התרופה הכימותרפית חדרה לבית החזה, בייחוד במקרים של ניתוחים גדול עם ניקוב של הסרעפת אבל ללא נזק ללב או לראות.
גורמי סיכון לסיבוכים חמורים שזוהו עבור הליך זה כוללים: מצבו הכללי של המטופל, גיל, פיזור הגידול בחלל הבטן, משך ההתערבות, מספר הניתוחים שעבר המטופל בחלל הצפק, מספר אנסטומוזות, איכות הניתוח הציטורדוקטיבי, ומינון התרופה הכימותרפית שניתנה לחלל הצפק.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
