במסגרת מחקר אשר פורסם בכתב העת 'American Journal of Ophthalmology', מטרת החוקרים הייתה לקבוע את תוצאי הראייה והתשבורת (רפרקציה), וכן את הסיבוכים העיניים והסיסטמיים, בעקבות ניתוח קטרקט (ירוד) בעיניים אשר טופלו לרטינובלסטומה.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו סקירה שיטתית וסדרת מקרים עוקבים רטרוספקטיביים על ילדים מתחת לגיל 18 עם רטינובלסטומה, אשר עברו ניתוח לקטרקט משני בין השנים 2000-2020. החוקרים סקרו את מסדי הנתונים Medline (OVID),יEmbase, Web of Science ו-Cochrane מראשיתם ועד לאוגוסט 2020.
במחקר נכללו 15 עיניים של 15 ילדים. גילם הממוצע של הילדים בעת אבחנתם עם רטינובלסטומה היה 12 חודשים (חציון 14; IQR 4-19). הקטרקט התפתח בגיל ממוצע של 39 חודשים (חציון 31; IQR 20-52), והיה משני למספר טיפולים (n=7), הסרת זגוגית העין בגישת פארס פלאנה (pars-plana vitrectomy) (n=3), רדיותרפיה עם קרן חיצונית (n=2), לייזר (n=2), והיפרדות רשתית (n=1). ה-quiescent interval הטרום-ניתוחי הממוצע היה 44 חודשים (חציון 28; IQR 15-64). השתלת עדשה תוך-עינית ראשונית נעשתה ב-93%, קפסולוטומיה אחורית ב-40%, והסרת זגוגית קדמית ב-33%.
לאחר הניתוח, ל-100% מהמטופלים היה שיפור בנראות הפונדוס, ו-73% חוו ראייה משופרת. הסיבוכים כללו אטימות בציר הראייה (11/15), פימוזיס קפסולרי (5/15) וזונולופתיה (zonulopathy) (3/15). אף אחד מהילדים לא פיתח חזרה תוך עינית, התפשטות חוץ-עינית או גרורות לאחר תקופה ממוצעת של 76 חודשי מעקב (חציון 78; IQR 29-128).
במסגרת הסקירה השיטתית, החוקרים איתרו 852 מחקרים, כאשר 18 מתוכם תאמו את קריטריוני ההכללה. בכלל המחקרים (n = 220 ילדים), שיעור החזרה התוך-עיני עמד על 6%, globe salvage ב-91%, והתפשטות חוץ-עינית וגרורות ב-< 1%.
לסיכום, הטיפולים המודרניים לרטינובלסטומה, הכוללים כימותרפיה תוך-זגוגית והסרת הזגוגית, מובילים לקטרקט משני. לאחר ניתוח הקטרקט קיים סיכון נמוך לחזרה תוך-עינית, אך התפשטות חוץ-עינית היא ממצא נדיר. בעוד שהניתוח משפר את הדמיית הגידול, הפרוגנוזה הראייתית עשויה להיות מוגבלת על ידי גורמים שונים. האתגרים כוללים הגבלות ביומטריות ושיעור גבוה של זונולופתיות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
